שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ע״ז סימן ט״ז

והנה זה רבות בשנים שהקשה אותי כבוד אבי מורי הרב הגאון נ"י דלדברי הרמב"ן א"כ למה צריכין שיחזיק שלש שנים רצופות כשיבאו עדים ויאמרו זה ג' שנים ראינו שזה החזיק בשדה זו והמערער שתק א"כ ראיה דמדשתיק ע"כ שרגלים לדבר שקנה אותו והנה כתבתי בזה בתשובה אריכות דברים וכעת אני רואה דהדבר נכון דהנה זה ודאי דאחר שתקנו חז"ל דבעי שלש שנים ואמרינן ליה אחוי שטרך א"כ עכ"פ אף ששתק אם יבא אח"כ וימחה כל שהוא בתוך ג' שנים יכול למחות ולפ"ז הו"ל הך חזקה שהחזיק בשדה חזקה שלא נתבררה בשעתה דכל משך שלש שנים יכול למחות וא"כ כל עיקר חזקתו בא לאחר ג' שנים ואם כן צריך שיחזיק ג' שנים דאל"כ מה מועיל מה שהחזיק הא עדיין היה יכול למחות ולא הוה חזקה ולכך כל שמחזיק ג' שנים הוה חזקה שנתבררה דבסוף הג' שנים מבורר החזקה היטב וז"ב כשמש. אך לפ"ז ניהו דלא הוה חזקה גמורה עכ"פ בעת ששתק הוה רגלים לדבר רק דלא הוה חזקה גמורה דיכול למחות אבל עכ"פ לא גרע ממקוה שהוחזק להיות מימיו מתמעטין שכתב הר"ן בתשובה והובא בש"ע יו"ד סי' ר"א דלא הוה חזקה ע"ש וה"ה כאן עכ"פ כל משך תוך ג' שנים כל יום ויום ושנה ושנה כל שאינו מוחה עכ"פ הוחזק לצאת מרשות המערער דהא חזינן דעד הנה שתיק. ומעתה דברי הרמב"ן מבוארים דזהו שכתב דעכ"פ כל עדות של שנה הוה כעדות שלם דאף שצריך לעדות של שנה שני' דאל"כ אמרינן דשמא יצא מרשותו והיינו כיון דיכול למחות א"כ הוה חזקה שלא נתבררה עכ"פ רגלים לדבר הוה דמדשתיק קנהו וא"כ הוה התחלת עדות שניה וז"ב מאד מאד. ומעתה אין מקום לדברי הרב הנ"ל דבאמת אינו מעיד על הקניה דהא הוה חזקה שלא נתבררה בשעתה כל דיכול למחות רק דרגלים לדבר והוה התחלה לעדות שנה שני' וז"ב. וז"ש רש"י בב"ק שרמז הרמב"ן שלגבי חזקה כלן מעידין שמוחזק בה ניהו דלא הוה חזקה גמורה מ"מ התחלת חזקה היא ודו"ק היטב כי הוא ענין עמוק: