שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ע״ז סימן ט״ו

אך לפענד"נ דלדברי הרמב"ן במלחמות אין מקום לסברת הרב מו"ה אברהם קאמפף אך טרם יהי' כל שיח אעתיק דברי הרמב"ן לפי שהם סתומים לכאור' ואבאר אותם וז"ל הרמב"ן והרוצה לעמוד על העיקר יבא ויסמוך על דברי רש"י ז"ל שפירש דגבי קטנה היינו טעמא דלא מצטרפי משום דכל כת כי מסהדי אקטנה הוא דקא מסהדי וכאומר אני קטנה ראיתיה שאין אחת מהן מעידין בגדלותה ולא בהתחלת גדולתה שאף הקטנה שבקטנות אפשר שיהי' לה שערה אחת וכשאתה מעמיד על אותה חזקה שהם מעידין אכתי קטנה היא שאם לא נולד שם דבר אחר אפי' עמדה בשערה זו כל ימיה אכתי קטנה היא אבל גבי עדי חזקה כל אחת מעידה שהוא מחזיק בה כאדם המחזיק בשלו שהוא טוען ואומר אני לקחתיה ממך ואין אנו צריכין אלא שיהא אוכל כאדם האוכל בשלו ואלו שמעידין אנו ראינוהו אוכל אותה כאדם האוכל את שלו עדות שלם הוא אע"פ שאנו צריכין עדות אחרים מפני שאנו אומרים שמא יצאת מרשותו ולא עמדה בחזקתו אלא אותה שנה מ"מ אם תעמידנה בחזקתו בעדות זו שלו היא שהרי העידו שראו אותה ברשותו של זה ולא יצאת מרשותו ושלו הוא אם לא נולד שם דבר אחר ויצאת מרשותו נמצאת עדות ועדות שני' בדבר אחד הלכך מצטרפין משא"כ בקטנה עכ"ל. הנה עם כל אריכות דברים שהאריך הרמב"ן עדן לא נודע ההבדל שבין חזקה לקטנה וגם מ"ש דבחזקה כל שמעידין על שנה אחת עדות שלם הוא צ"ב הא כל שלא הי' שלש שנים מעמידין בחזקת מ"ק ואמרינן דגזלן הוא וגם מה זה שכתב שחוששין שמא יצאת מרשותו ולא עמדה בחזקתו אלא אותה שנה אין לו ביאור דכל שלא החזיק שלשה שנים אמרינן דגם מה שהחזיק היה שלא כדין וגזלן הוא. ולבאר הדברים נקדים מ"ש הרמב"ן בחידושיו לב"ב שהבאתי למעל' דטעם החזקה היא משום דמדשתיק רגלים לדבר ששלו הוא שקנה אותו אלא שבתוך ג' שנים אמרינן ליה למחזיק אחוי שטרך ואחר ג' שנים דלא מזדהר בשטריה אמרינן דמדשתיק ע"כ דרגלים לדבר שקנה אותם ע"ש: