ובגוף הענין דדבר ולא חצי דבר נלפענ"ד בזה דבר ברור דהטעם היא דהנה התוס' ישנים בכריתות דף י"ב כתבו בהא דאמרו דיכול לומר לא נתכוונתי לעדות דמכאן אמר רבי דצריך שיכוונו העדים לשם עדות ובשו"ת פנים מאירות ח"ג תמה למה לא הובא בפוסקים דעת התוס' הנ"ל. ובאמת אנן קי"ל דכל שהיו עדים אף שלא הובאו לשם עדות כל שראו המעש' יכול להעיד. אך לפענד"נ דזה דוקא כשראה עדות שלם רק שלא נתכוונו העדות לעדות אבל כל שלא היו כאן עדות שלם אף שהיו מתכוונים לא היה כאן עדות שלם א"כ היאך שייך עדות דהא לא נתכוונו לשם עדות דל"ש עדות בחצי דבר וזה טעמו של ר"ע דאמר דבר ולא חצי דבר דכל שראו רק שנה אחת שאכל א"כ בודאי לא נתכוונו לעדות דמה מועיל שנה אחת ועדיין לא נתחזק א"כ לא כוונו לעדות ול"מ. וזה נלפענ"ד מה דקאמר הש"ס דאף לר"ע כיון דעידי קידושין ל"צ לעידי ביאה דבר קרינא ביה אף דעידי ביאה צריכי לעידי קידושין. ולכאורה מה סברא היא זו הא עכ"פ עידי ביאה צריכי לעידי קידושין. ולפמ"ש א"ש דכל הטעם דחצי דבר משום שלא היה כאן ענין שיהי' שייך בו עדות ולפ"ז כאן כל דהוה ידענו שזו נתקדשה שוב היו צריכין להעיד דהיא אשת איש שנבעלה לאחר א"כ מה בכך דצריכין לעידי ביאה אבל עכ"פ כל שידעו עידי ביאה דיש כאן עידי קידושין והיא מתקדשה לאחר א"כ שפיר היו צריכין להעיד שזו נבעלה לאחר וא"כ אף שלא היו יודעים כל דהיו מתכוונים להעיד היו נאמנים בעדותן ועדותן עדות שוב לא מקרי חצי דבר וז"ב כשמש:
שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ע״ז סימן י״א
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא חמישאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.