נסתפקתי במי שנתן מעות על המקח ולא משך דקי"ל דאינו קונה במטלטלין ומת המוכר בתוך כך קודם שמשך אם הבנים מחוייבים לקבל מי שפרע. ולכאורה רציתי לומר דכמו דקי"ל דהנודר ומת אין הבנים מחוייבין לקיים א"כ גם הבנים אינם מחוייבין לקבל מי שפרע דהרי באמת אין מעות קונות כלל רק שחייב לקיים דיבורו ועובר במי שפרע אבל עכ"פ לא עדיף מנודר ונשבע ומת דאין הבנים חייבין לקיים. אבל אחר העיון נראה דהבנים עוברים במי שפרע דבאמת כיון דמן התורה קנין הוא רק שחז"ל עקרוהו וכיון דלענין מי שפרע נתקיים הקנין א"כ לענין מי שפרע נקרא קנין דכל דנתקיים חשש חז"ל שמא יאמרו נשרפו חיטך לא נקרא קנין מוחלט אבל מ"מ לענין שיהי' חייב לקיים הקנין מקרי קנין וזה שאמרו בכ"מ שקונה למי שפרע והיינו שמקרי קנין שגם הבנים חייבין בזה וז"ב לפענ"ד. וגדולה מזו נראה דגם לגבי בכור נקרא מוחזק ונוטל פי שנים בזה. וראיה ברורה ממ"ש התוס' בב"ב דף קנ"ז ע"ב ד"ה הכא שכתבו דמכירי כהונה הוה כמתנה מועטת ואף דיכול לחזור כל כמה דלא חזר הו"ל מוחזק ע"ש הרי שאף שלא קנה כלל רק משום שאסור לחזור אף שהבנים יכולים לחזור מ"מ מקרי מוחזק א"כ ה"ה וכ"ש בזה דהוה קנין מן התורה וז"ב לפענ"ד וע' בקצה"ח סי' ער"ח ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ע״ו סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא חמישאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.