שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ע״ה סימן ט׳

ובזה מיושב מה שאמרו דשלא בפניו מעיזה ולא נימא דמ"מ יראה דלמא יבא בעלה ותצטרך להעיז ולפמ"ש אתי שפיר דכעת לא הוה רק דיבור בלבד ומעיזה ודו"ק: ובחידושי אמרתי בזה דהנה לכאור' ק"ל הא דכ' הרא"ש דתקלקל עצמה שתאסר כל ימיה ואמאי כל דנאמנת לגבי בעלה למה לא יכופו הב"ד הבעל שיתן לה גט דכופין על מדת סדום כדאמרו בקידושין דף ס"ה כופין ומבקשין. אך ז"א כיון דכל עיקר הנאמנו' עי"ז שלא תאסר עצמה כל ימיה א"כ איך נוכל לכופו והוא צווח שלא גרשה וכשיתן לה גט יהי' לו הפסד דעי"ז תוכל להעיז כיון שלא תאסר כל ימיה וז"פ. אך אי קשיא הא קשיא דשם שכבר נשאת לבעלה השני א"כ איך שייך נאמנו' הא כל שיבואו עדים שלא נתגרש' ותצטרך לצאת ממנו דעכ"פ זינתה עליו אם לא נתגרש' וא"כ אנן נכופו שיתן לה גט דעכ"פ מה אכפת ליה דאין לו הפסד בזה שבלא"ה עכ"פ עליו נאסרת ושוב לא שייך חזקה דאין אשה מעיזה דהא לא תאסור כל ימיה וע"כ צ"ל דעכ"פ בעת שהעיזה פניה ואמרה גרשתני שלא באו העדים האחרים וגם לא בא בעלה אז לא ידעה אולי לא יבאו עדים ולא יגרשה בעלה ותאסר דשמא לא יבא בעלה כלל וא"כ יש לה חזקה דאין אשה מעיזה פניה דלא תקלקל עצמה ובפרט שם שכבר נשאת. ולפ"ז שפיר מקשה הרשב"א דכל שלא בפניו מעיזה וא"כ בעת ההיא שנשאת לאחר ואמרה גרשתני לא היתה מעיזה ולא שייך חזקה ועל חשש שלא תקלקל עצמה לבד לא סמכינן והעיקר היא החזק' שאין אשה מעיזה ומאי אמרת דתחשוש שמא יבא בעלה ותצטרך להעיז דז"א דאז שוב לא יהי' שייך חשש קלקול כל ימיה דיצטרך הבעל הראשון לגרשה וע"כ דאף שלא בפניו א"י להעיז ויש שתי חזקו' חזקה דאינה מעיזה וחשש שלא תקלקל עצמה ודו"ק כי היא מחודד והראשון עיקר: ובדרך הפשוט נראה לפענ"ד דהנה באמת בכל אשה המעיז' שלא בפניו ג"כ שייך לומר דמתיראת שמא יבא הבעל וצ"ל דבאמת בדיעבד יש לסמוך ע"ז רק לכתחל' אמרי' דכל שלא בפניו תוכל להעיז ולא אלים החזק' כ"כ וכן נראה בשיטה מקובצת בכתובו' שם ולפ"ז שם דאמרו ומי חציפה כולי האי דמשמע דאלים החזק' טובא וע"ז שפיר כ' הרשב"א דעכ"פ אינו אלים כ"כ החזק' דהא הוה שלא בפניו וא"ל דמ"מ יראה שמא אח"כ יבא בעלה דכיון דלכתחל' לא סמכינן ע"ז עכ"פ לא אלים החזק' כ"כ שיהי' הש"ס מקשה ומי חציפה כולי האי וז"ב ואמת בכוונת הרשב"א ודו"ק היטב וע' ב"ש סי' י"ז ס"ק ד' שכ' דאם ליכא כאן אלא ע"א שנתקדש' והאשה מכחישתו נאמנת ואם ע"א מכחישו והאש' ג"כ מכחישתו כ' המגיד דהרמב"ם ס"ל דזה גרע טפי כיון דעד מסייע לה יש לומר דמעיזה ואסור' ודבריו תמוהים וערבובי דברים אני רואה. ובאמת בראשית ההשקפ' תמהתי דלשיטת התוס' והמחבר העתיקו בסתם דאף בעד מכחיש עד תנשא לכתחל' מכ"ש כשגם האשה מכחישתו ומה בכך שהאש' מעיזה אבל העד עכ"פ מכחיש והה"מ כ' שפיר לשיטת הרמב"ם דס"ל דבעד מכחיש עד לא תנשא לכתחל' ובהאש' מכחשת תנשא לכתחל' שפיר כ' הה"מ דכל שהאש' יש לה עד המסייע גרע טפי אך לפי שיטת התוס' והטור והמחבר דע"א המכחיש העד תנשא לכתחל' א"כ מכ"ש כשהאש' ג"כ מכחשת דודאי תנשא לכתחל' וז"ב ודברי הב"ש צע"ג: