ובזה י"ל מה שהקשו בתוס' בדף ס"ג דלהמנה לומר טמאה אני לך במגו דמאיס עלי. ולפמ"ש שם אינה נאמנת רק מטעם חזקה דאין אשה מעיזה ול"ש מגו כיון דכל הנאמנות מטעם שא"י להעיז ואיך שייך מיגו בכה"ג וכמ"ש המהרי"ט כעין זה דכל הנאמנות מטעם שא"י להעיז ל"ש מגו וז"ב. ובלא"ה י"ל דהוה מגו דהעזה דבטמאה אני לך לא ידע דלכחשה. אך באמת כיון דשם מיירי באשת כהן באונס ובכה"ג הוה מגו כמו דנאמן לומר נאנסו במגו דהחזרתי וכמ"ש הסמ"ע סי' ק"ח וגם כאן אין עושית עצמה מרשעת ומחוורתא כמ"ש דהנאמנות הוא משום דאין מעיזה ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ע״ה סימן ו׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא חמישאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.