והנה בדברי הרא"ש שהבאתי למעלה אמרתי דבר נחמד במ"ש הרמב"ם פי"ד מאישות במאיס עלי כופין אותו להוציא דאינו בדין שתבעל לשנוי לה ותהיה כשביות חרב וכלם תמהו עליו דאמאי תהיה נאמנת לכפות אותו שיהיה גט מעושה ולמה לא ניחוש שמא עיני' נתנה באחר. ולפמ"ש א"ש דבאמת הש"ס הקשה סוף נדרים דלמה לא תהיה נאמנת בטמאה אני לך משום חזקה דאין אשה מעיזה פניה אבל באמת הדבר נכון דהרי צ"ב לפמ"ש הרא"ש דחזקה דאין אשה מעיזה ל"מ רק מטעם שלא תקלקל עצמה א"כ באמת צ"ב מה מדמה הש"ס השמים ביני לבינך לזה דשם אינה מקלקלת עצמה שתהיה מתגרשת ע"פ גט כשר וכבר תמה בזה הש"ך בספר גבורת אנשים. אך נראה דבאמת כל שיהי' צריך לגרשה עי"ז שטוענת שמים ביני לבינך א"כ אנן סהדי שמגרשה רק עפי"ז והוה כאילו מתנה ע"מ שאמרת אמת וא"כ אם שקר הדבר הגט בטל ושפיר מקלקלת עצמה ושפיר מקשה ולפ"ז במ"ע דכופין אותו ובאמת הוה גט מעושה רק שאינו בדין שתבעל לשנוי לה וא"כ מצוה לשמוע דברי חכמים ולא הוה גט מעושה ולפ"ז כל ששקר הדבר שוב הגט בטל ושפיר שייך החזקה דאין אשה מעיזה פניה דהרי הגט בטל ותאסר כל ימיה וז"ב ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ע״ה סימן ה׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא חמישאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.