שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ע״ה סימן ד׳

וע"ד החידוד יש ליישב דברי אא"ז הב"ח ז"ל דהנה לכאור' צ"ב הא דקי"ל דאם אומרת גרשתני והוא מכחישה דנאמנת משום החזקה דאין אשה מעיזה וכו' וקשה הא אם הוא אומר שגרשה והיא מודית כ' הרמב"ם וכן קי"ל בש"ע סי' קנ"ב ס"א דחיישינן שמא כ' לה גט בטל או פסול והיא אינה יודעת כובד איסור כמ"ש הרמב"ם פי"ב מאישו' ולפ"ז שוב גם אם טוען לא גרשתיך אמאי לא נימא שמא שניהם אומרים אמת שגרש' בגט פסול והוא יודע שהוא בטל לכך טוען שלא גרשה משא"כ היא סברה שאמת גרשה בגט כשר ול"ש החזקה דהא באמת חושבת שאמת הוא הדבר ובפרט לפמ"ש הרא"ש סוף נדרים דלכך נאמנת באומרת גרשתני דאינה רוצית לקלקל עצמה שתהיה באיסור כל ימיה שלא יתן לה גט עוד ולפ"ז כאן שחושבת שגט כשר הוא א"כ אמאי תהיה נאמנת וכגון דא קושיא הוא וצ"ע וצ"ל דבאמת זה חשש רחוק דניחוש שמא יתכוין הבעל לקלקלה ולגרשה בגט פסול וכבר אמרו בכמה מקומות ומקורו מהירושלמי דהבעל אינו חשוד לקלקלה בידי שמים ועיין בתוס' ריש גיטין לענין בפ"נ וע"כ צ"ל דאינו רק חשש בעלמא ולכך הוה ספק מגורשת וזה דוקא כשטוען גרשתיך דאז יש מקום לומר שהיה כאן ענין גירושין אבל כל שטוען לא גרשתיך ויש לה חזקה אלימתא דאינה מעיזה מה"ת לחוש שלא נתגרשה אלא בגט פסול ולהורע כח החזקה וז"ב ולפ"ז כשטוענת שלא בפניו דאז לא נאמנת בחזקה דשלא בפניו מעיזה שוב יש לחוש שמא הי' לה גט פסול והוא חושבת באמת שנתגרשה ובכה"ג לא שייך שויא אנפשא חד"א דכל שסברה שבאמת נתגרשה לא נאסרה על בעלה כמבואר סי' י"ז סעיף י"ח בהג"ה כשהיתה אנוסה או טעתה כנלפענ"ד ע"ד הפלפול ועיין ב"ש ר"ס י"ז מ"ש בכוונת הרי"ו שהאריך הח"מ שם ס"ק א' ודו"ק: