שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ע״ד סימן ט׳

והנה בשנת תרי"ז עש"ק פנחס ח"י תמוז [בעודי באבלי על אשתי הרבני' שמתה עלי כ"ו סיון ה' שלח] והנה הרהרתי במה דאמרו ארוסו' לא שותות ולא נוטלו' כתובה וקשה הא ארוס' אין לה כתוב' אף מנה ומאתים כל שלא כ' לה ואיך משכחת לה שלא נוטלת כתובת' וא"ל בדכתב לה וכדאמרו בכתובו' פ"ט ובב"מ דף ח"י אכתי קשה דהא פשיטא דלא מגיע לה כתוב' דהרי ראב"ע ס"ל דלא כ' לה אלא ע"מ לכנס' ואף למאן דחולק על ראב"ע זה דוקא כשמתה י"ל דעכ"פ הוא רצה לתת לה כתוב' ומזלי' גרים דמתה אבל כאן שהביא' עצמה לידי חשד וכל שלא שותית היא נכנס' להספק והיא כודאי איסור ופשיטא דאין לה כתוב' וע"כ דארוס' יש לה כתובה מאתים או מנה וצע"ג וע' תוס' יו"ט משנה ח' פט"ו מיבמו' ובכתובו' פ"ד ובסוט' כאן. שוב מצאתי בתוס' בסוטה שם שהביא דברי הירושלמי דאמר לפי שהכניס' עצמה לספק הזה בשביל לפוסל' מכתובת' וע"ז הביאו דברי הר"ח דארוס' אעפ"י שאין לה כתובה יש לה מנה ומאתים ולא נודע הסמיכו' ולפמ"ש יש לומר דקשיא לי' לר"ח כיון שהכניס' עצמה לספק הזה א"כ בדין הוא דלא מועיל מה שכ' לה ומזה הוכיח דע"כ ארוס' יש לה מנה ומאתים אף שלא כ' לה: