שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ע״ד סימן ח׳

ובאמת לשיטת הב"ח סי' ל"ט דלאביי דאמר עבחז"ל הוא רק כשמצווה לעדים ליתנו ליד המלוה אבל כל שמצווה שיתנהו לידו של הלוה לא מועיל א"כ כאן ע"כ לא יתנוהו ליד המלוה רק לידו וזה א"י דהא אין העדים יכולין לכתוב שטר כזה והלוה בודאי לא יצוה לתת ליד המלוה דלמה יתן בידו שני שטרי הלוואו' וא"כ שוב אין חשש כלל אלא שהש"ך מדויל ידו משתלם דבסי' מ"ג ס"ק ל"ג חולק על הב"ח ובאמת קושיותיו לק"מ כמ"ש בתומים וקצה"ח שם וא"כ עכ"פ דברי הש"ך נכונים לפי שיטת הש"ך אלא שמ"מ יש לומר דלמא היו שטרי אקנייתא אבל מ"ש למעל' נכון. שוב מצאתי בנתיבו' המשפט סי' מ"א שהקש' כן על הש"ך ורמז לדברי התוס' ב"ב דף קס"ח ד"ה אבל ולפענ"ד נכון וזכורני שכתבתי באיזה מקום מהענין הלז ולא ידעתי מקומו. והנה במה שהבאתי למעל' דברי הש"ך שהאריך דחיישינן לפרעון אף בתו"ז כל שנפל אתרע תמהני שלא הביא לראיה דברי הר"ן בפ"ב דכתובו' גבי כותב אדם עדותו בשטר ומעיד עליו אף לאחר כמה שנים שבה"ג פירש דיכולים העדים לכתוב השטר ול"ח לפרעון והקשו דלמה לא ניחוש לפירעון וכ' הרשב"א והר"ן הביאו דע"כ לא חיישינן לפרעון רק בנפל אתרע וחיישינן אפי' בתוך זמנו ע"ש ובשיט' מקובצת מבואר כן בשם הריטב"א ושאר קדמונים. אך לפענ"ד גם מ"ש הש"ך דאף שיש עדים שאומרים שהוא בתו"ז חיישינן לפרעון וזה שחידש הש"ך בשם רבותיו לפענ"ד יצא לו לרבותיו מכאן שהם פירשו כבה"ג ופירשו דהא דל"ח לפרעון משום דכיון דלא קצב זמן לפרעון שהרי קבל קנין שיכתבו אימתי שירצו שטר והרי ע"כ דלא קצב זמן לפרעון וכמ"ש בתשוב' אחרת לענין מפיהם ולא מפי כתבם ביארתי השיטו' של בה"ג ורש"י ורי"ף שם וא"כ לכך ל"ח לפרעון והיינו בלא נפל מותרין העדים לכתוב אבל כל שנפל חיישי' גם בזה ודו"ק היטב: