שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ע״ד סימן ז׳

ודרך אגב אזכיר מה שראיתי בש"ך סי' מ"א ס"ק י"א שחידש דכל שיהי' לו הכתוב' לא תוכל לגבות בעידי הינומא וה"ה כשיהי' להלוה השטר לא יוכל המלוה לגבות בהטופס וע"ז הקשה אותי הרבני המופלג מוה' יצחק נתן ני' מק' טארני דהא כותבין שטר ללוה אעפ"י שאין מלוה עמו וכותבין כתובה לאיש אף שאין אשתו עמו וא"כ מה ראיה מהכתוב' והשטר הא יוכל לומר דבאותו יום כ' לו הלוה או האיש כמה שטרי כתובו' וא"כ אין ראיה מהכתוב' והשטר. והנה לכאור' יפה תמה. והנה בזה שאמר שכותבין כתובה לאיש לפום רהיטא לא מצאתי אמנם בשטר הדבר מבואר בב"ב דף קס"ז דכותבין שטר ללוה אעפ"י שאין מלוה עמו וא"כ שוב אין ראיה משטר שביד הלוה. והנרא' לפענ"ד בזה דבר נחמד דהנה לפענ"ד נראה דאף דכותבין שטר ללוה אעפ"י שאין מלוה עמו וכן אם נימא דבכתוב' כותבין ג"כ אעפ"י שאין אשתו עמו מ"מ אותן עדים שחתמו לו כבר בהיום הלז שטר אחד על מנה ורוצה הלוה שיכתבו לו עוד שטר אחר על סך כזה לפענ"ד שאין להם לכתוב דבאמת לפמ"ש הר"ן בפרק המגרש במה שהאריך הרי"ף אי ע"מ כרתי חידש הר"ן דכל שחתמו שטר אחר ומסרו ליד המלוה ונקנה לו הנכסים אם כתבו עוד שטר ומסרו כיון שלא נודע מתוך החתימ' באיזה שעה נכתב ונחתם ועדי חתימה מקנין הרי הוא כמשייר בקנינו שלא יקנה באותו יום דאינו נודע למי הקנה תחלה וחזר אח"כ מהקנאתו והקנהו לשני ולכך קנו מסוף היום שניהם ע"ש ולפ"ז כיון שכשכתב לשני בני אדם אינו מקנה רק בסוף היום לפ"ז ה"ה בכותב לאדם אחד ולא נודע אם הוא מלוה אחת או שני מלוות עכ"פ אותן הלקוחו' שיקנו באותו היום אין להמלו' כלום דהא יוכל להיות שחזר בו מהחיוב של שטר ראשון ולא רצה שיזכ' רק משעה שנכתב השני והרי לא נודע איזה השטר ראשון הרי שניהם לא חל החיוב רק מסוף היום וע' בכתובו' דף מ"ד דשני שטרות היוצאין בזה אחר זה ביטל שני את הראשון וא"כ שוב אין להם לעדים לחתום שנית דדלמ' חדא הלואה הוא ורוצה לחזור בו מהראשון וימכור באותו יום ויראה השני שטרות ויאמר דבטל השני את הראשון ולא נודע איזהו הראשון ואיזהו אחרון ואף דכתבו התוס' בב"מ דף כ' דל"ח שמא תמכור באותו יום היינו דמן הסתם לא חיישינן לזה אבל העדים אין להם לחתום רק כשידעו שורש הדבר וכיון שכן שוב אין לחוש רק שיחתום עדים אחרים וא"כ שוב אין לחוש בזה דהרי בטופס שמוצי' המלוה כתוב שנתן לו לפי הטפסת השטר שהי' זמנו באותו יום ועדיו כך וכך וא"כ כשיוצי' הלוה שטר נראה אם הם אותם העדים עצמם פשיטא שאין לחוש דהא העדים הללו לא היו נותנין עד שהיו כותבין בפירוש שהי' הלואה אחרת וכשאין אותם עדים שוב אין ראיה על אותו טופס של שטר זה ושפיר נותנין לו הטופס ודו"ק היטב: