שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ע״ד סימן ג׳

ודרך אגב אומר בסוגיא דב"מ דף ז' דמסיק רבינא דטעמא דרבנן משום דחיישינן לשתי כתובות ור"י לא חייש לשתי כתובות והרי בדף כ' נחלקו בזה אביי ורבא אי חיישינן לשתי כתובות והיאך אפשר דיחלקו בזה רבנן ור' יוסי. ולדעתי מה"ט פסקו הפוסקים דלא כאוקומתא דרבינא והש"ך סי' ס"ה ס"ק ל"ב נדחק בזה. ובאמת שגוף דברי הש"ך שם תמוהים כמ"ש באו"ת שם ס"ק כ' דמחלוקת רבנן ור"י היא בתוספת כתובה אבל בעיקר כתובה אינו נאמן לומר פרעתי דהיא מתנאי ב"ד וכמ"ש בשיטה מקובצת שם בהדיא והרי"ף והרמב"ם לשיטתייהו דס"ל במקום שכותבין ואין כתובה נאמן לומר פרעתי ע"ש. ובאמת שדבריו נראין עיקר. והנה בסי' מ"א האריך הש"ך בס"ק י"ט לתמוה על הכ"מ והג"ת דאף בתו"ז חיישינן לפרעון וע"כ לא נחלקו רק בכתובה אבל בשאר חוב ודאי דחיישינן וגם מ"ש הש"ך דהראב"ד לא נחלק אלא אם העדים קיימים גם בזה תמה התומים דהרי בכתובה ודאי עדים קיימים דהרי עודנה תחת בעלה ובודאי לא נפרעה. וראיתי בקצה"ח שם שחידש דשאני כתובה דחיישינן טפי לצררי משום דאית לה בתנאי ב"ד וחיישינן טפי לצררי ומה"ט נשבעת ליתומים ובנתיבות המשפט לשארי הגאון ז"ל השיג עליו דחשש צררי הוא דוקא לשבועה ולא לפרעון דהטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום וכבר הרגיש בזה הקצה"ח בעצמו והביא דברי המהרש"ך שרצה לומר כן אבל המלמ"ל השיג עליו ע"ש שהאריך בקצה"ח אבל מאד תמהני על הקצה"ח דתמיד דרכו בקדש ללמוד מדברי קדמונים והרי בשיטה מקובצת ב"מ דף ז' מבואר בהדיא דאף בכתובה ל"ח לפרעון ושאני שבועת הבא לפרע מנכסי יתומים דהחמירו לענין שבועה אבל החזקה דא"א פורע בתו"ז לא אתרע כלל ע"ש והנני יוסיף דאף לאביי ורבא דלא ס"ל הך חזקה דא"א פורע בתו"ז מודים בכתוב' דאינו ברור שתבא לידי פרעון וכמ"ש התוס' בב"ב דף ה' שם לענין פדיון וכבר הארכתי בזה בתשובה ליישב מה ששאלוני עפ"ז בדברי התוס' בגיטין שהקשו דוקא לר"ל אמאי תקנו שבועה לענין כתובה ולא הקשו גם מאביי ורבא וע"כ הדבר ברור דלדידן דאף במקום שכותבין כתובה אינו נאמן לומר פרעתי ע"כ המחלוקת דרבנן ור"י לא קאי רק לענין תוספות כתובה וכמ"ש בשיטה מקובצת שם דזה הוה כשאר חוב וכמ"ש בתומים סי' ס"ה הנ"ל: