והנה הכנה"ג חידש בסי' כ"ח דאם אין העדים מכירין הבע"ד הוה כמעידים שלא בפני בע"ד והביא ראיה מהא דאמרו בסנהדרין דף פ' הבמ"ע ברוצח שנתערב ברוצחים אחרים בעוד שלא נגמר דינו דאין גומרין דינו של אדם אלא בפניו אלמא כל שאין מכירין אותו הוה כשלא בפניו וה"ה בזה ע"ש. ובאמת שהדבר צ"ב דמה טעם יש בדבר והא כתיב והועד בבעליו ומה נ"מ אם הם מכירין את הבע"ד או לא סוף סוף הם מעידין שזה עשה כן. ובאמת גם שם הדברים צ"ב דמה נ"מ אם מכירין את הרוצח ביחוד סוף סוף נודע שהרוצח בין הרוצחים והרי גומרין דינו בפניו. אך נראה דהנה מדברי הרשב"א למדתי שטעם הדבר דבעינן לגמור בפניו משום דדלמא אם היה שם היה טוען ולפ"ז יש לומר דלכך כל שנתערב ואין מכירין אותו א"כ עכ"פ לא טען טענות לפטור ואילו הי' שם ביחוד היה טוען טענת לפטור עצמו. ולפ"ז לענין קבלת עדות דכתב הרשב"א שם הובא בב"י סי' שפ"ח לענין המסור דכיון דיכול עוד לטעון וכל שהי' עדי' חולים מקבלים אף שלא בפני בע"ד וא"כ מה נ"מ אם מכירין אותו או לא וז"ב:
שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ע״ב סימן ו׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא חמישאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.