שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ע״א סימן ח׳

ובזה יש ליישב דברי מהרי"ל שנתן טעם על מה שאין נוהגין שמיטה בזמן הזה משום דכתב שיכול לגבות בד"י ובדא"ה ותמה בתומים סי ס"ו סק"ב דהא הרא"ש כתב דל"מ משום דהוה מתנה עמ"ש בתורה. ולפמ"ש אתי שפיר דהרא"ש כתב שיכול לגבות בדרכים דתיים או בדרכים שאינם דתיים א"כ שפיר מקרי מתנה עמ"ש בתורה דמתנה שיגבה בדרכים שאינם דתיים ובדינינו כל שאינו ע"פ דת אסור לגבות ומזכיר האיסור בפירוש אבל שיגבה הן בד"י הן בדא"ה אטו לא מצי לחייב עצמו שישתעבד בדא"ה דהיינו אם ימכרהו לעכו"ם וגם דינא דמלכותא דינא וא"כ אינו מזכיר האיסור בפירוש ניהו דבדא"ה גובה גם בשמיטה מ"מ לא מזכיר האיסור בפירוש דאם לא ירצה לעמוד בד"י אנו כופין ע"י דא"ה ושוב לא הוה מתנה עמ"ש בתורה וז"ב. ובזה מיושב היטב הא דכתב הרא"ש שמצא טעם למנהג דכיון שנהגו שלא להשמיט הו"ל כאילו התנה ע"מ שלא תשמיטני והיינו דתנאי שבממון קיים וע"ז הקשה בקצה"ח ס"ק א' דזה שייך לענין סוף שנת שמטה אבל כל שנת שמטה דקי"ל דאין ב"ד נזקקין להגבות שום חוב והמלוה בעצמו אין לו לנגוש לגבות כמבואר ברא"ש בפרק השולח וטוש"ע סי' ס"ג ובזה לא שייך תנאי דאינו דבר שבממון אלא איסור בלבד ועיין בטור סי' ס"ו דכל שאין זכות ממון חשוב קנין דברים וה"נ כיון דאינו משמט אלא מלתא דאיסורא בלבד והניח בקושיא. ולפמ"ש אתי שפיר כיון דהוה כאילו מתנה ע"מ שלא תשמיטני שביעית א"כ על סוף השמיטה הוה תנאו קיים וממילא חל גם על תחלת שמטה בכולל ואין האיסור מפורש דהא לא התנה כלל ורק דהוה כאילו התנה.