שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ע״א סימן ד׳

ובזה ניחא גוף ענין מוסר שטרותיו לב"ד דהו"ל כאילו תפס והדבר צ"ב דהיאך שייך הפקר ב"ד ומה הפקירו וגם הפקר אינו עושה קנין ואף אם נימא דאינו נגוש מחמת המלוה רק בשביל הב"ד מ"מ קשה הא לא עדיפי מלוקח דאמרינן דמ"מ נגוש מחמת המוכר ומכ"ש בזה דס"ס נגוש מחמת המלוה ועיין בבעה"ת דמוסר שטרותיו עדיף מפרוזבול וע' בסמ"ע והדבר צ"ב במה עדיף כחו. ולפמ"ש אתי שפיר דכיון דהו"ל כאילו הוא ביד ב"ד א"כ הוה כיורש דלא קרינן ביה משה ידו דכיון דהפקירו ב"ד המלוה א"כ מה שנתחייב לב"ד לא הוה כנגוש מיד המלוה דסוף סוף הב"ד לא נשו בו ולא קרינן בי' משה ידו וז"ב מאד ויש להאריך בזה ואכ"מ. ובמ"ש יש לי ליישב מה שהקשיתי בתשובה אחת לענין ט"ה והקשיתי דלמה יורש מוחל והא לשיטת ר"ת כל הא דמוחל הוא משום ששיעבוד הגוף דאין בו ממש א"א להקנותו ללוקח ונשאר ביד המלוה ולכך יכול למחול והקשיתי דא"כ איך יורש יורשו דהא דבר שאין קנין נתפש עליו ליתא בירושה כמבואר בסי' ער"ו בחו"מ בסופו ושם כתבתי דמכאן ראיה לשיטת הש"ך שם דניהו דא"י היורשים להקנותו אבל שלהם היא. אך עדיין קשה א"כ איך יכולין היורשין למחול הא לאחרים א"י להקנות דבר שאין בו ממון וצד קנין כמו ט"ה ודבר שאין בו ממש וכדומה והיא קושיא גדולה וגם קשה לי אם נימא דא"י למחול ממילא במות המלוה פקע שעבוד הגוף דאין לו למי להשתעבד וא"כ כל שלא נשאר שעבוד הגוף בטל שעבוד נכסים דאינם רק כמו ערבים בשביל הגוף. ולפמ"ש יש לומר דכיון דהיורש יורש מכח המלוה א"כ מתחלת הלואה נשתעבד למלוה וליורשים ואף דלא כתיב ביה משתעבדנא לך ולכל מאן דאתי מחמתך פשיטא דליורשים ודאי נשתעבד וא"כ ממילא יש להיות שעבוד הגוף דהרי נשתעבד לו ג"כ. ובזה י"ל טעם הסוברין דיורש מוחל לעצמו וא"צ לשלם מדינא דגרמי כמבואר בסי' ס"ו משום דכל שמוחל הרי הוא מסלק עצמו שאינו רוצה לירש וממילא פקע שעבוד הגוף ולכך לא שייך דיני דגרמי דהוא בדנפשיה קעביד ושאני מוחל דבדיבורו אזיק שעבודו של חבירו וכאן הוא לא עשה רק שלא רצה לירש וממילא פקע שעבודו של חבירו ועיין ש"ך חו"מ סי' שפ"ו ס"ק י"ב. ובזה יש ליישב קושיא המפורסמת בסוגיא דתקנת אושא דאם היורש מוחל לעצמו א"כ יוכל הבעל למחול לעצמו. ולפמ"ש אתי שפיר דשם יתחייב מדיני דגרמי דשם מסלק עצמו ואינו רוצה לירש מ"מ לא פקע שעבוד הגוף של האשה וא"כ צריך למחול ממש וחייב משום דיני דגרמי וז"ב אלא שלפמ"ש דהו"ל כנתחייב להיורש ג"כ שוב יקשה למה לא קרינן לגבי היורש משה ידו דהו"ל כנתחייב ליורש עצמו ואולי לכך דחי הספרי הנ"ל ודו"ק: