שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ע׳ סימן ט׳

והנה בהא דהאריך הט"ז סי' תל"ט ס"ק ב' דס"ס מהני לשיטת הטור כמבואר ברמ"א באם הככר קטן. ולכאור' לפי מה דקי"ל דס"ס במקום דאיכא לברורי מבררינן א"כ כאן ג"כ דאיכא לברורי ע"י בדיקה למה לא נברר ובפרט כאן דעיקר הספק הוא אם צריך בירור הבדיקה או לא וכאן ודאי מהראוי שלא יועיל ס"ס ולהצריך בירור אך נראה דלפמ"ש הנוב"י וכללא כייל דע"כ ל"צ בירור בס"ס רק במקום דאם נברר נוכל לבא על הבירור שתי הספיקות אבל באם לא נוכל לברר רק ספק אחד א"צ לברר כלל ולפ"ז כאן הספק של חמץ או מצה ג"כ קשה לברר ועיין פסחים דף ל"ז גבי עפושה מוכיח עליה דאין זה דבר ברור וגם אם אכלתיה לא נוכל לברר דאף שלא נמצא לא נתברר אם אכלתי' או דלמא דגררוהו למקום אחר בחורין ובסדקין במקום שלא נוכל לראותו כעת ובכה"ג א"צ לברר. ובזה מיושב מה דהקשה הט"ז דל"ל בדף ט' במשנה לטעם דאין לדבר סוף ת"ל דאיכא ס"ס ולפמ"ש אתי שפיר דמפני שאין לדבר סוף לכך לא הוצרך לברר שהרי לא נוכל לעמוד על הבירור הא אל"ה היינו צריכין בירור אף בס"ס וע' במהרש"א שהקשה שם ג"כ כעין זה ויש להאריך שם בסוגיא: