שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ע׳ סימן י׳

והנה לפמ"ש הכ"מ פי"א ממעשר הי"ג דבדמאי כיון דרוב ע"ה מעשרים הם ואפ"ה החמירו לחוש למיעוטא לכך גם ס"ס לא מועיל ע"ש ולפ"ז י"ל דלכך ס"ל לרמב"ם דלא מועיל ס"ס בזה כיון דבדיקה הוה ספק דרבנן והחמירו ונתקנה מתחלתו על הספק א"כ אף ס"ס ל"מ בזה ויש להאריך בזה ואכ"מ. אחר שכתבתי כ"ז בזמן רב מצאתי לאא"ז בעל מגיני שלמה בחידושיו לפסחים שכתב ג"כ סברא זו דבחמץ כיון שנתקנה על הספק הוה כמו ספק טומאה ברה"י דהוה כודאי ע"ש בסוגיא דשתי צבורין ושמחתי שזכיתי לכוין לדעתו ולפ"ז נתחזק מ"ש למעלה ת"ל. וראיתי שם שהקשה במג"ש דהרי בשני שבילין אילו הי' ברה"י בודאי הי' טמא כ"ש בכה"ג בלי בדיקה וא"כ חזינן דחמץ קיל וא"כ מה מדמה חמץ לספק טומא' ע"ש ולפמ"ש למעל' א"ש עפמ"ש המלמ"ל מרגניתא טבא בפ"ט מאבה"ט ה"א ד"ה שוב ראיתי דבשני שבילין ברה"י אחד טמא ואחד טהור ישרפו שניהם אף דבנזרק' טומא' ברה"י כתבו התוס' בנזיר דכיון דע"כ מה דטהור ל"ש שעשה הכתוב ספק כודאי היינו שם שנזרקה טומאה וא"ש בא הספק טומאה כאחד וכל שא"א לטמאות שניהם לכך ל"ש דנעשה ספק כודאי אבל בשני שבילין דלא נתהווה הטומאה בבת אחת א"כ כ"א מטמאינן מספק ונעשה ודאי טמא ע"ש ולפ"ז לכך בשני שבילין ברה"י טמא משא"כ בחמץ דבחמץ הוה כנזרקה טומאה דהספק בא מחמת ד"א וא"א לעשות כודאי משא"כ בשני שבילין ברה"י ומה דמדמה הש"ס חמץ לשני שבילין היינו בשני שבילין ברה"ר. איברא דאכתי קשה דלפמ"ש המלמ"ל דברה"ר בשני שבילין עדיף מנזרקה טומאה דבשני שבילין כל שלא באו לשאל בבת אחת שניהם טהורים דהוה ב' אנשים וב' שבילין וכל אחד יש לו חזקת טהרה משא"כ בנזרקה טומאה ביניהם דאז הטומאה בא מכח דבר אחד וא"א לטהר שניהם לכך שניהם טמאים מדרבנן ע"ש וא"כ מה מדמה חמץ לשבילין דשם שפיר טהור בזאח"ז משא"כ בחמץ דספק אם נכנס לבית זה או זה וכיון שעכ"פ באחת ודאי נכנס א"כ מהראוי שיהי' שתיהם צריכין בדיקה אמנם י"ל דכל טעמו של המלמ"ל הוא דבשלמא בשני שבילין לא נולד הספק בבת אחת אבל בנזרקה טומאה הספק נולד בב"א ע"ש ולפ"ז זהו לענין טומאה דכל שנולד בב"א אין חלוק דין ביניהם אבל כאן לענין חמץ אף שנולד בב"א משכחת לה דיהי' חלוק הדין כגון בשזה ביטל כבר החמץ וזה לא ביטל החמץ או שזה ביטל תיכף אח"כ וזה לא ביטל וא"כ מה"ת הי' של זה בית בדוק כל שביטל וא"כ שוב לא מקרי בא בב"א ושפיר מדמה לה לשני שבילין וז"ב לפענ"ד: