ובזה נראה לפענ"ד ליישב מה שהאריך הה"מ והכ"מ ליישב דברי רבינו דבש"ס מדמה לה לשני שבילין ורבינו סתם ולא חילק בין באו בבת אחת לבאו בזאח"ז והמלמ"ל הוסיף להקשות מהא דפסק רבינו פי"ט מאה"ט דאף בטומא' דרבנן כל שנשאלו בב"א טמאין ע"ש ולפמ"ש מיושב דהנה באמת הדבר צ"ב מה דמחלק בין באו בב"א לזא"ז וגם בבא לשאול עליו ועל חבירו ולפענ"ד נראה בטעם הדבר דכל הטעם דברה"ר טהור משום דמסוט' ילפינן והתם הוה רה"י ולפ"ז כשאחד ודאי טמא דל"ד לסוטה וע"כ משום חזקת טהרה קאתינן עלה וא"כ כל שהוא בב"א א"א לדון משום חזקת טהרה דלא נודע מי ומי יש לו חזקת טהרה או חזקת טומאה וע"כ הוה ספיקא דאוריי' ולהחמיר. אך עדיין צ"ב דא"כ אכתי בבא לשאול עליו ועל חבירו למה מדמה ר"י לב"א ור' יהודה לזא"ז ועיין מלמ"ל פי"ט מאה"ט מ"ש בזה. אך לפענ"ד נראה דהנה בהא דמטהר ספק טומא' ברה"ר כ' רבינו פט"ז מאה"ט הטעם משום דציבור עושין בטומא' מכ"ש ספק טומא' והראב"ד הביא בשם התוספתא דארשב"ג דנשאלין על היחיד ואין נשאלין לרבים וביאור הדבר דיחיד אפשר שישאל על עצמו אבל רבים א"א לשאל לרבים והו"ל כדבר שאין בו דעת לשאל ולפ"ז נ"ל דזה טעמו של ר"י דמטמא בבא לשאל עליו ועל חבירו דכיון דהוא בא לשאל עליו ועל חבירו א"כ מה נ"מ דהוא רבים דהא הטעם דאין נשאלין לרבים דהא יחיד שאל עליו ועל חבירו ומה נ"מ בהיותו שואל על עצמו לבד או גם על חבירו ור' יהודה ס"ל הטעם משום דציבור עושין בטומא' וא"כ אף שנשאל עליו ועל חבירו מ"מ טהור ברה"ר ולפ"ז כ"ז דוקא בטומא' דכל שנשאלין לרבים הוה לי' דין יחיד אבל כאן בחמץ כיון דעיקר תלוי במה שאינו כודאי שפיר כל שהספק על שניהם ואינו כודאי טהור אף בב"א ועיקר מה דמדמה הש"ס לשני שבילין היינו דלא הוה כודאי טומאה ודו"ק היטב:
שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ע׳ סימן ז׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא חמישאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
