שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ע׳ סימן ו׳

נחזור לענינינו דעכ"פ מבואר מהתוס' דבמקום שיש חזקה להיפך יש קבוע ולפענ"ד נראה ראיה לזה מהא דאמרו בחולין דף קל"ד פרה בחזקת פטורה קיימא קמה בחזקת חיובא קיימא והקשה הר"ן דל"ל כלל להטעם דקמה בחזקת חיובא ות"ל דמספק ג"כ חייב דכל ספק מתנות עניים לחומרא ע"ש ובש"ך יו"ד סי' רנ"ט ולפמ"ש י"ל דהרי המרדכי הקשה דניזל בתר רובא דרובא דקמה לבעה"ב וכ' דהו"ל קבוע ולפ"ז ניהו דבכל מתנות עניים מחמרינן מספק ולא אזלינן בתר החזק' דממונא אבל כאן שיש רוב וגם החזק' לא הי' מועיל הקבוע ולכך איצטריך לטעם דקמה בחזקת חיובא קיימא ושפיר הוה קבוע. והנה בתוס' הקשו בהך דספק על דכאן מדמה לה לרה"י ולעיל מדמה לה לרה"ר וכוונתם בהא דצבור אחד של חמץ ולפניו ב' בתים בדוקים דמדמי לה לשני שבילין ועיין במהרש"א ולפענ"ד נראה עפמ"ש התוס' ר"פ שני נזירין דאחד מעיד שראה טומא' שנזרק ברה"י דהקשו התוס' דא"כ הו"ל ספק טומא' ברה"י דטמא וכתבו דל"ד לסוטה דאחד מהם ודאי טהור וע"ז הקשו דא"כ גבי רה"ר נמי דהא אחד מהם ודאי טמא ואינו דומה לסוטה וכתבו דברה"ר מטהר לה משום חזקת טהרה ע"ש והנה הא דרצה לומר כאן דדמי לרה"י הוא משום דבאמת כל הא דטמא ברה"י הוא משום דיליף מסוטה דעשה הכתוב כודאי ולפ"ז ה"ה במקום דעשו חז"ל כודאי ג"כ דמי לסוטה ולפ"ז כיון דבדיק' נתקנה תחלתו על הספק כמ"ש הרה"מ וא"כ אף שביטל ואינו רק ספק דרבנן אפ"ה עשהו כודאי וא"כ לכך מדמי לה לרה"י דהרי גם בטומא' דרבנן כל שהוא ברה"י טמא כמבואר פי"ט מאה"ט ולפ"ז זהו כשיש לומר שהוא ודאי אבל בשני בתים דע"כ באחד לא נכנס ונמצא אינו כמו ודאי והוה כמו בשני נזירין ולכך מדמה לה לרה"ר דטהור. שוב ראיתי בהה"מ בהלכ' י"ב שהקש' ג"כ על הרמב"ם כעין קושית התוס' וכ' לחלק דהתם איכא ודאי חד בית שלא נכנס בו ואי אתה יכול להצריך בדיקה לשניהם דאיכא חד ודאי דלא נכנס בו משא"כ כאן דאין כאן רק חד בית והבדיק' נתקנ' על הספק והדבר ברור שכוון למ"ש והט"ז ס"ק ג' נתקש' בדבריו ולפמ"ש הדברי' ברורים כשמש בצהרים: