נחזור לענינינו דיש לומר דכוונת התוס' כמ"ש ושפיר שייך לומר דאוקמא בחזקת בדוק אבל בעלמא ל"מ חזקת קביעות. ובאמת בישוב דברי הרא"ש י"ל דניהו דהבית בחזקת בדוק אבל כל שאילו היינו מוצאין הככר היינו אוסרין הככר משום דהו"ל קבוע וא"כ איך נדון עכשיו על הבית דהוא בחזקת בדוק והככר הוא של מצה הא למחר כל שנמצא הככר נחזיקו בחזקת חמץ ובכה"ג לא מקילינן בספק. אך לפענ"ד נראה דאף אם נמצא הככר אח"כ מותר הככר דבאמת התוס' הקשו מ"ש נמצא בפי עכבר מנמצא ביד נכרי דשרי וכתבו דמיירי שראינו שלקח העכבר מהקבוע והו"ל כנולד הספק בהקבוע ולפ"ז אם נמצא אח"כ הככר א"כ מה"ת לתלות בהככר הלז ולא נימא דככר אחר הוא ואותו ככר שוב יש לתלות דמן הרוב הוא וז"ב. איברא דהתוס' פירשו דקאי בנמצא הככר ומבעיא לן לענין אכילה וע"ז פשיט דהיינו תשע חניות וצ"ל דהתוס' מיירי שנמצא תיכף ובאותו מקום ראינו שהעכבר הכניסו ובאותו פרק ותלינן שזו היא הככר שהביא העכבר אבל עכ"פ לענין שיהי' הבית אסור ולא נתלה בחזקת בדוק משום דהככר ע"כ נחזיק בחזקת איסור זה אינו דהתם אם נמצא הככר אח"כ שוב נוכל לומר שככר אחר הוא ושפיר הקשו התוס' דנוקי בחזקת בדוק:
שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ע׳ סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא חמישאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.