שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ע׳ סימן ב׳

ובזה מיושב תמיהת הפ"י שהאריך שם דמה שייך חזקת בדוק דהא החזק' אתרע שהרי העכבר נכנס שם ואיכא ריעותא דהרי הככר אסור מספק וא"כ אתרע חזקת הבית ולפמ"ש אתי שפיר דכיון דכל הטעם דהככר אסור הוא משום קבוע א"כ זה כשאנו דנין על הככר אבל כשאנו דנין על הבית שפיר יש לומר כיון דאיכא לפניך שני קביעות א"כ הוה ספק השקול והבית בחזקת בדוק טפי יש לתלות דמחלק הרוב בא דהרי גם הרוב אקבע והבית בחזקת בדוק כנ"ל בכוונת התוס'. ובזה מיושב היטב הא דאמרו שני צבורין אחד של חמץ ואחד של מצה ולפניהם שני בתים אחד בדוק ואחד שאינו בדוק ואתו שני עכברים וכו' היינו ב' קופות ותמה המהרש"א בתוס' בדף יו"ד ד"ה ספק דהא גם כאן יש לאוקמ' בחזקת בדוק. ומ"ש בזה ליישב אין בו כדי שביעה כמ"ש המפרשים ועצל"ח ובאמת מ"ש המהרש"א לדמות למ"ש התוס' ביבמו' דף פ"ב דל"ש חזקת היתר באיסור שנתערב. באמת אינו דומה דשם בשביל האיסור שנתערב לא נשתנ' ההיתר מכמות שהיתה כמ"ש הר"ש משא"כ הכא דהחזקת בדוק אתרע עי"ז דאם נימא שהכניס חמץ הרי נשתנה חזקת בדוק מכל וכל. אך לפמ"ש א"ש דבשלמא בתשע צבורין שפיר מועיל חזקת בדוק של הבית שהרי איכא כאן הרוב שנקבע של היתר א"כ שפיר מועיל חזקת הבית דל"ש לומר דאתרע כיון שהעכבר הכניס דז"א דכיון דיש לתלות דמהרוב נכנס שוב לא אתרע כלל הבית מחזקתו שהי' כבר בדוק משא"כ כאן דיש שתי צבורין א"כ הוה ספק השקול וא"כ עכ"פ כששקלו העכברים ולא ידענו לאיזה הכניסו החמץ שפיר אתרע הבית מחזקתו וכיון שכן היינו שתי קופות ול"ש חזקת הבית ודו"ק. ובזה יש ליישב קושית התוס' בהך דספק על דהקשו דנוקמ' בחזקת בדוק. ולפמ"ש י"ל כיון דראינו שנטל חמץ רק שלא ידענו אם הכניס לבית אבל בעת שנטל יכול להכניס לבית א"כ עכ"פ אתרע חזקת בית ול"מ חזקת הבית. ואגב אומר מ"ש התוס' שם בד"ה ספק ביאה דגם מטהר ברה"י והדבר צ"ב דא"כ למה נקט דוקא ספק ביאה וכ"כ בחידושי למס' ע"ז שלמדתי בשנת תר"ג בחורף בעיון דכוונתו דבאמת כאן הס"ס אינו מתהפך רק דאם נימא כמ"ש הרמ"ע מפאנו והש"ך סי' ק"י בכללי הס"ס דכל דאנו צריכין לדון על הספק הראשון תחלה לא בעינן שיהי' מתהפך א"כ באמת בס"ס המתהפך שפיר ר"א מטהר אבל כאן אינו מתהפך לגמרי ולכך נקיט ספק ביאה דהספק ביאה צריכין אנו לדון אם בא ואם התחיל ענין הטומא' כלל. ובזה מיושב היטב קושית המהרש"א שהקשה על מ"ש התוס' בדף ט' גבי מדורו' הכותים דהוה כמו ספק ביאה דלמאן קאמרי דלר"א בכל ס"ס מטהר ולפמ"ש אתי שפיר דשם ג"כ אין הס"ס מתהפך דאת"ל לא אכלתי' ל"ש לומר דלמא לא הוה וע"כ צ"ל דהוה כספק ביאה דצריך לדון אם הוה כלל או לא ודו"ק כי קצרתי: