שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ע׳ סימן כ״ז

והנה הגאון כתב אע"ג דכ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו חוץ מערב וכו' והאריך בש"ש דהך דקרדום אינה במשנה אלא ברייתא אם גם בברייתא הלכה כמותו והאריך בבקיאות עצום: ולפענ"ד היה נרא' בטעם הדבר דכ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו דהנה בעדיות אמרו למה נזכרו דברי היחיד לבטל' ויש בו שני טעמים והמתבאר מתוך פירוש הרמב"ם והראב"ד ובתוס' יו"ט שם דהוא על שני פנים או דראה רבי שיוכל להיות שיקבעו האחרונים הלכה כמו היחיד דמסתבר טעמיה ולכך העתיקו או דראה רבי שאין הלכה כמותו ודיעה יחידית היא ואם אולי דורות הבאים יסברו שלא ידעו בה מקודם לכך הוקבע לדעת שדיעה יחידית היא ע"ש. ובזה נטיתי מעט מהתוי"ט. ובזה יתיישב דברי הרע"ב שם. והמורם מזה דיש לספק אם הוזכר איזה דיעה יחידית בין המרובים אם שראה רבי דמסתבר טעמיה רק שלא רצה להכריע נגד הרבים ובדור האחרון אם ירצו יקבעו הלכה כמותו או שהיא דעה יחידית ונדחית לגמרי ולפ"ז תלוי בדעת האמוראים אם לקבוע הלכה כמותו או לא והנה רשב"ג שהיה אביו של רבי הנה א"א לומר דלכך הזכירו כדי שלא יאמרו דורות הבאים שרבי לא הזכיר הדיעה הלז ולא ידעה והיא דעת רבים דפשיטא דרבי יודע במילי דאבוה טפי מינן וא"כ למה הזכירה ע"כ שראה שמסתבר טעמיה וכיון שכן ממילא הלכה כמותו דאנן יש לנו רשב"ג ורבי בנו שראה שמסתבר טעמיה וע"כ בכ"מ שדעת האמורא ג"כ נוטה לזה יש לפסוק הלכה כמותו משא"כ בשאר יחידים דאולי הזכירם לבטל' כדי שלא יאמרו (חסר וחבל וכו'):