שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ע׳ סימן כ״ו

והנה התוס' הקשו דלמה לא נימא היינו הך שאבד היינו הך שנמצא וכתבו דאתיא כרשב"ג דאמר תבדוק כל השדה כולה. ולכאור' תימה דדברי רשב"ג סותרין זא"ז דשם אף שמצא קבר חיישינן שמא ישנו עוד אחד וכאן תלה דהוא הניח ושכח אף דשם שכח בודאי. ולפמ"ש א"ש דשם דאתחזיק שם טומאה א"כ אף דמצא קבר יש לחוש לרשב"ג דשמא זהו קבר אחר והקבר הנאבד אינו ידוע משא"כ כאן דלא נודע כלל ריעותא ולרבנן הוה להיפך ששם כל שמצינו קבר מהכ"ת לאחזוקי ריעותא ולומר שעוד קבר אחר יש שם אבל הכא הוה ריעותא שלא מצאו בזוית שהניחו עוד תירצו התוס' דכאן מיירי שלא נודע מספר הככרות שהניח וחיישינן שמא לא מצא כלם כמספר שהניח ואתיא אפי' כרבי דס"ל היינו הך שנמצא היינו הך שנאבד דשם נודע קבר אחד וכל שמוצאו לא חיישינן יותר וצריך להבין דלפ"ז לרשב"ג דחייש בקבר ואמר תבדק כל השדה כלה אף שלא נאבד רק קבר אחד ומכ"ש כאן שלא נודע מספר הככרות ושמא לא נמצא כמספר שהניח וצ"ל דאדרבא לרשב"ג כיון דלא נודע מספר הככרות א"כ אין ריעותא רק בשביל מקומו וכל שלא הניח בכוונה מכוונת באותו מקום אין המקום ריעותא ול"ד להניח עשר ומצא תשע דשם הריעותא מחמת חסרון המספר וזה הניח בכוונה מכוונת וספר הככרות שהניח אם איתא דנתן לאיזה אדם וכדומה היה זוכר משא"כ בזה וז"ב ולפ"ז אצטמיד פירושו דמזה הוכיח הגאון דרב מרי לית ליה דרשב"ג. וראיתי בפר"ח סי' תל"ט שרצה להוכיח דלא קיי"ל כרשב"ג בהך דקרדום מהא דאמרו פ"ד דמעשר שני האומר לבנו מעשר שני בזוית זו ומצא בזוית אחרת הרי אלו חולין ואי כרשב"ג למה לא נימא ששכח והניח במקום אחר. ולפמ"ש הך נסתר מחמתו ראיה זו דשם במעשר שני שהוא קודש מסתמא אדם מייחד זוית אחד שלא יתערב בחולין וא"כ הניח בכוונה וכל שהיה נוטלו לזוית אחרת לא שייך לומר ששכח שדבר כזה אדם זוכר וכמ"ש ועיין פר"ח ביו"ד סי' ס"ג ובחק יעקב כאן. ולפמ"ש אין מקום לכל דבריהם. ועכ"פ מהשאלתות נתבאר דלא קיי"ל כרשב"ג לענין חמץ בהניח בזוית זו: