שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ע׳ סימן כ״ד

והנה ראיתי בשאלתות פ' צו סי' ע"ט שכתב ברם צריך היכא דחזי לחולדה או עכבר דשקיל ועל בתר דבדק ביתא היאך אמרינן דצריך בדיקה מיהו היכא דבדק ושייר ריפתא למיכל והשתא ליתא כי צריך למבדק וכו' מי חיישינן דלמא עכבר או חולדה שקלה וצריך בדיקה או דלמא אמרינן שקלי' ויהבי' לעניא ואשתלי מפלג פליגי רשב"ג ורבנן לענין טומאה כה"ג דתנן קורדום שאבד בבית הבית טמא רשב"ג אמר הבית טהור הלכתא מאי ת"ש דתנן מה שמשייר וכו' רב מרי אמר שמא הניח עשר ומצא תשע דחיישינן שמא עכבר או חולדה נטלו ואע"ג דאיכא למימר הוא נתנו לאחר ושכח חיישינן לעכבר דרשב"ג מיירי אף בבטלו וגם בזה נחלקו הרמב"ם והראב"ד דהרי הגאון פשיט מהא דאין הלכה כרשב"ג וש"מ דאף בבטלו חיישינן במצאו בזוית אחר איברא דלפי דברי הגאון צ"ע כמ"ש השאילת שלום דמה ראיה מרב מרי הא לרשב"ג הוא דוקא במצא הקרדום רק דניחוש שמא אדם טמא היה בזה לא חיישינן אבל בלא מצאו כלל חיישינן אף לרשב"ג ועוד הקשה דהיה לו להוכיח מהך דהניח עשר ומצא תשע דאמרו בש"ס דפליגי בפלוגתא דרבי ורבנן הרי אף לרבי עכ"פ צריך שימצא אותו שחסר ודלא כרשב"ג דנתלה ששכח והניחו במקום אחר או שהשאילו גם הי' לו להש"ס למתלי בפלוגתא דרשב"ג ורבנן בקרדום ולמה אמרו בפלוגתא דרבי ורשב"ג. ובאמת שהדברים מרפסין איגרי וגם גוף דברי השאלתות דחידש ספק חדש לתלות במה שחסר שמא נתן לעני ושכח ופשיט לה מרשב"ג הוא ענין חדש וכבר חלק הש"ש שם דשאני בקורדם דהיה משך זמן מרובה משא"כ כאן דבין לילה היה ובין לילה אבד מה"ת לתלות בזה. אך נרא' ביאור הדברים דהנה גוף דברי רשב"ג תמוהין מאד מה"ת לתלות דהשאיל או שהניח ושכח ולטהר עי"ז ובפרט בספק טומאה ברה"י וגם אף אם נימא דתלינן ברוב דטהורים הם ומה"ת ניחוש למיעוטא דטמאים מ"מ קשה דרשב"ג מצינו בבכורות דף כ' דחייש למיעוטא ולמה הקיל בזה. וע"כ נרא' דסברת רשב"ג הוא דכל דלא נודע ריעותא ובשעת שהניח בזוית זו לא הונח בכוונה מכוונת בזוית זה דוקא רק שע"פ מקרה הונח שם א"כ כל דלא רמיא עליו בשעת מעשה להניח דוקא שם ממילא אמרינן דאף שלא מצאו שם מה"ת לחוש לזה ותלינן בכל ענין שנוכל לתלות שמא שכח והשאיל או ששכח והניח דבשלמא אם היה ההנחה בכוונה מכוונת במקום הזה אמרינן דאם היה לוקחו משם היה זוכר אבל כל שלא הונח בכוונה מכוונת בזוית זו בכל מה דיש לתלות תלינן אף להקל והוה כמו כל מלתא דלא רמיא עליה דאינש דלאו אדעתי' ואינו נתפס בדבריו לענין ממון וכמו כן לענין איסור וטומאה בין להחמיר בין להקל וז"ב בסברת רשב"ג. ולפ"ז שפיר כתב הגאון דמוכח מרב מרי דלא כרשב"ג דאל"כ יקשה מה שייטא דמה שמשייר יניחנו בצנעא להניח עשר ומצא תשע דבשלמא שם שהניח במספר עשר ובמנין מכוון ומצא תשע א"כ יש לחוש אבל כאן דהוא משייר לצורך מאכלו פת וכדומה ואינו במספר ובמשקל מה"ת לחוש שישייר במקום המוצנע דשמא הניח עשר ומצא תשע דהא גם בהניח עשר אם לא היה בכוונה מכוונת לא היה שום חשש לרשב"ג וא"כ אדרבא יוכל לשייר בלי מנין ואז לא יחוש כלל וע"כ דלא כרשב"ג ואף בזה חיישינן: