שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ע׳ סימן כ״ב

והנה נסתפקתי בקבוע במקום ובבית אחת שני נכרים וישראל אחד ונמצא חתיכת בשר בבית ולא נודע אם כשר הוא או טריפה אם מקרי קבוע או דמקרי פירש. ולכאורה היה נ"ל דמקרי קבוע דהרי בחזינן שנטל עכבר מהקבוע אף דפירש מ"מ אזלינן בתר הקביעות וכאן כיון דבבית זה דרים שני נכרים וישראל אחד שוב מקרי קבוע דהוה כאילו ראינו שנפרש מהקביעות. ולפענ"ד ראיה ברורה להדין הלז מהא דמבואר בטור חו"מ סי' ר"ס דאם שני נכרים וישראל אחד דר בו דאזלינן בתר רוב והו"ל של המוצאו וקשה הא הוה קבוע ואף דפירש הא נודע מהיכן פירש דהא בבית זה אין כאן אחר רק או מהנכרים או מהישראל ואפ"ה אזלינן בתר רוב. ובאמת בתוס' והרא"ש אינו מבואר כלל הדין רק בשלשה נכרים ועיין תוס' ב"מ דף כ"ו ד"ה לשלשה שכתבו דבפחות משלשה לא נקרא רוב ובמהרש"א האריך דגם בשנים נקרא רוב וע' בש"ך סי' ר"ס שם ולפמ"ש כוונת התוס' דדוקא דכל השלשה הם נכרים משא"כ כשישראל אחד דר ביניהם הו"ל קבוע וצ"ע דאכתי תקשי שלשה למה לי בתרי סגי ומה מועיל שלשה דיהי' מקרי רוב יותר משנים. אמנם בגוף הראיה מהטור לפענ"ד לאו ראיה דניהו דהו"ל קבוע והו"ל ספק הא הוה ספק ממון ולקולא להמוציא כיון דאין מוחזק בו שום אדם ואף ספק גזל התירה התורה כמ"ש האחרונים ומכ"ש ספק מציאה. אמנם יש לומר דבאמת הבעה"ב קונה מציאה שבביתו אף במושכר לאחרים וע' בסי' ר"ס במ"ש הרא"ש דשכירות ליומא ממכר הוא ותמהו עליו דלא קיי"ל כן ועש"ך שם וסי' שי"ג ובפרט בהשכירו לשני נכרים והנכרים בודאי לא קנו וא"כ שוב יש לו לבעה"ב חזקת הבית והמציאה היא שלו ולא של המוצאו וא"כ שוב לא היה מועיל הרוב דנכרים דאין הולכין בממון אחר הרוב ואמרינן דשל בעה"ב הוא ואף דהנכרים עדיין בהבית וכמ"ש התוס' מ"מ עכ"פ הרוב בא להוציא מחזקת בעה"ב וגם בלא"ה עכ"פ בשני נכרים וישראל אחד דעכ"פ יש גם להישראל חזקת בית שהכל שכרו הבית ביחד והם שותפים וא"כ הרי הרוב בא להוציא מחזקת הישראל ואין הולכין בממון אחר הרוב ומעתה לפמ"ש התה"ד סי' ר"ז דברובא דאיתא קמן אזלינן ב"ר וא"כ לכך בעו התוס' ג' שיהי' רובא דמנכר ורובא דאיתא קמן דאזלינן ב"ר ועדן צ"ע והספק שנסתפקתי עדן צ"ע: