שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ע׳ סימן י״ט

ובמ"ש למעל' לבאר ענין דצדק משלך ותן לו דהוא משום דאטו אנן באים להוציא המעות מחזקתו דהא באמת גם במתנות עניים ודאים הם של בעה"ב רק שהתור' צותה שהבעה"ב יזכה להם מתנותיו וא"כ זה שאמר צדק משלך ותן לו ובזה אנו מוצאים טעם לכל ספק מתנות עניים וממון עניים דאזלינן בספיקן להחמיר לנתבע וה"ט משום דספיקן לא בא להוציא הממון מחזקתן הראשונה. ובזה נראה לפענ"ד שצדקו בזה דברי הגהמ"ר שכ' דכל ספק בצדקה אזלינן לחומרא וכן קבעו להלכה בש"ע יו"ד סי' רנ"ט והש"ך תמה שם וכ"כ בזה בחידושי כמה ענינים ובשו"ת מהרי"ט חלק חו"מ סי' קכ"ד עמד בזה והקשה ג"כ מהך דהקדיש כל נכסיו דהוה אבעיא דלא אפשיטא וקי"ל דהממע"ה ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת כל טעמו של הגהמ"ר משום דכתיב צדק משלך ותן לו והיינו דאין מוציאין מחזקתן רק דהתור' צותה ליתן ולפ"ז זהו מתנת עניים או ספק מעות צדקה דהתור' צותה לאדם שיתן אבל שם בהקדיש בעת חוליו ואנן מספקינן אי יכול לחזור אבל התורה לא צותה לו שיקדיש כל נכסיו דאדרבא איכא איסור במקדיש כל נכסיו כדאמרו בערכין דף כ"ח וא"כ שוב שייך הממע"ה וגם נראה לפענ"ד כיון דהקדש משנה המעות עצמן דחל שם הקדש עלייהו ואסור להוציאן רק לבדק הבית או לקדושת הגוף וא"כ שוב יש להעמיד המעות עצמן בחזקתן הראשונ' משא"כ הקדישות שלנו דדין חולין יש לו ולעניים אזלי ומותר לשנותן באחרות ואין מועלין בהם והרי הוא חולין כמעיקרא ל"ש חזקת ממון וז"ב. ובזה מיושב ג"כ מה שהקש' המהרי"ט דהגהמ"ר לקחו מלקט והרי צדק במתנותיו דוקא קאמר ולפמ"ש זיל בתר טעמא דכל ספק ממון עניים הרי הוא עדן חזקתו הראשונ' עליו רק שנותנו בתורת צדקה: