שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ע׳ סימן י״ח

ובזה מיושב דאם נימא משום דקמה בחזקת חיובא קיימא מה הוצרך ר"י בן אגרא לחדש משום הצדיקו וגם במשנ' אמר ר"מ הכל לעניים שספק לקט לקט והא בקמה בחזקת חיובא קיימא ולפמ"ש רצה ר"מ לחדש דמשום הצדיקו חייש ר"מ למיעוט ודו"ק היטב. איברא דיקשה דבספק לקט דעלמא ר"מ באמת חייש למיעוט ול"ש כלל רוב ולמה לי' לכתוב דעני ורש הצדיקו. אך נראה דבאמת חזקת ממון יש לו עכ"פ והרי לר"מ בתר חזקה בודאי אזיל ומכ"ש חזקת ממון דאלים טובא ולפענ"ד נראה דזה ענין הצדיקו משלך ותן לו דבאמת ע"כ ל"ש חזקת ממון רק היכא דאנו דנין אם זה הממון שלו או של חבירו שייך לומר דיש לו חזקת ממון אבל כאן אטו אין אנו מודים דזה הממון של בעה"ב רק מה שמחמירין בספק לקט הוא דאטו לקט בודאי מי יש לו לעני כלום רק דהתור' אמרה לעני ולגר תעזוב אותם ואתה מחוייב לתת לו בדרך מתנה וצדקה וא"כ גם בספק אמרינן צדק משלך דהיינו שבאמת הוא שלך ותן לו ודו"ק היטב כי הוא נחמד ונכון ועיין בספר לב אריה בחידושיו לחולין שהקשה הרבה קושיות בהך דמשני קמה בחזקת חיובא קיימא ולפמ"ש אתי שפיר הכל ברווחא ת"ל. ובמ"ש עמדתי על לשון המרדכי שאחרי שכ' דר"מ מודה ברובא דאיתא קמן ובחזק' כ' בהך דיבמה שרקקה דם וכן בש"ז של זב והקשה דאמאי לא בטל ברוב והיא תימה דמה ענינו לשם והמעיין במקומו יראה שהוא משולל ביאור ואין לו שייכות לא למ"ש מקודם ולא למ"ש אח"כ ומהתימה על המלמ"ל פ"ד ממ"ע ובפ"א ממשכב שהאריך בדברי המרדכי ולא ביאר ההמשך בדבריו ולפמ"ש י"ל דאחר שביאר דר"מ מודה ברובא דאיתא קמן דאזלינן בתר רוב א"כ אף לר"מ קשה דאין מקום לומר דאתיא כר"מ ולהחמיר מטמאין במשא ש"ז וגם חליצה פסולה מקרי דהא דיינים הוה רובא דאיתא קמן דגם ר"מ אזל בתר רובא וע"ז הוצרך לחדש דל"ש ביטול בדבר שמתחלת ברייתו היו בתערובות ולפמ"ש הי' מקום לומר דרק לר"מ ל"ש ביטול בדבר שבתחלת ברייתו הי' בתערובות אלא שממה שהקשה אח"כ מהך דנדה משמע דלכ"ע חידש זאת המרדכי ועכ"פ דברי המרדכי כלם מבוארים לאשורם ת"ל בדרך ישר ונכון: