שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ע׳ סימן י״ז

אמנם גוף קושית המרדכי דלמה לא ניזיל בתר רוב הקמה דהוא של בעה"ב לפענ"ד לא זכיתי להבין לפמ"ש המרדכי שם בעצמו דאף דר"מ חייש למיעוטא היינו ברוב אבל בחזקה אזלינן בתרא אף לר"מ דלא אשכחן דפליג ר"מ אחזקה ובאמת שם כתב המרדכי דזה תימה דברוב יפלוג ר"מ ובחזקה יהי' מודה. אבל לפענ"ד הדבר ברור דבשלמא רוב אף דאזלינן בתר רובא אטו אין המיעוט בעולם רק שרוב הוא כך וכך ובזה פליג ר"מ ואמר דברובא דליתא קמן חיישינן למיעוטא דדלמא נזדמן לזה מהמיעוט שישנו בעולם כמו רוב אבל כל שאנו מעמידים על החזקה ואמרינן דכמו שהי' בחזקת כך וכך כך הוא גם כעת א"כ לצד הספק שאנו מעמידין הדברים שהיו כן לא נשאר שום מיעוט שיהי' באופן אחר דאף דמשכחת לה שיצא הדבר מחזקתו אבל עכ"פ כל שאנו מחזיקין שכן הוא לא יצא מחזקתו ולכך אזלינן בתריה וז"ב כשמש. ולפ"ז זהו דמשני הש"ס דקמה בחזקת חיובא קיימא וא"כ מעמידין הדבר בחזקתו כמו שהיתה אף לר"מ. ובזה מיושב היטב קושיא הקדמונים והר"ן בנדרים דף ח' דלמה להש"ס לומר דבחזקת חיובא קיימא הא גם ספק מתנות עניים אזלינן לחומרא וכ"כ לעיל בזה. ולפמ"ש בספק גרידא הוה אזלינן בתר רובא רק כיון דבחזקת חיובא קיימא גם ר"מ מודה. ובזה מיושב היטב כל המשך הסוגיא בחולין דף קל"ד שבתחלה הקשה הש"ס מספק לקט וא"ל אל תקניטני שבלשון יחיד אני שונה אותה ר"י בן אגרא בשם ר"מ והדבר תמוה דאכתי קשה מה נ"מ אם ר"י בן אגרא בשם ר"מ הא מ"מ הי' האומר בשם ר"מ. ולפמ"ש י"ל דבאמת רבינו משולם במרדכי שם רצה לומר דלר"מ אזלינן בתר מיעוטא ור"ב חידש לו דברובא דאיתא קמן גם ר"מ מודה דאזלינן בתר רובא. ובאמת שהדבר צ"ב דמה חילוק יש בין רובא דאיתא קמן לליתא קמן סוף סוף הא יש מיעוט ואדרבא באיתא קמן גם המיעוט יש קמן בבירור רק שלא נודע איזהו הוא אבל מ"מ מהראוי לחוש למיעוט טפי. ולפמ"ש א"ש דכבר הבאתי דברי הט"ז דאף בקביעות דכמע"מ דמי אפ"ה כל שיש קביעות איסור וקביעות היתר והקביעות היתר הרוב אזלינן בתר רובא הרי אף דקבוע לדידן עכ"פ הוה כמיעוט לר"מ דלר"מ יש שיטות דאינו חושש רק מדרבנן וגם למיעוט' דמיעוט' לא חייש ר"מ ובקבוע אף בכל שהו אזלינן בתרי' ואפ"ה כל דיש שתי קביעות ובאחד רוב אזלינן בתרי' ומכ"ש במיעוט דאף שהי' קבוע ההיתר והאיסור מהראוי לתלות כל שיש רוב היתר דמההיתר שיש בכאן הרוב הוא דנזדמן לידו אבל ברובא דליתא קמן ואתה דן אם מן הרוב או מן המיעוט כיון דרובא דליתא קמן אינו רוב חשוב חייש ר"מ למיעוט משא"כ ברובא דאיתא קמן וז"ב. ולפ"ז י"ל דבר נחמד דבאמת אם נימא דבספק מתנות עניים הוה ספק איסור ולחומרא א"כ כיון דבחורי הנמלים הו"ל קבוע וכמע"מ דמי א"כ אף דהוה רובא דאיתא קמן כל דהוה ספק אזלינן לחומרא והקבוע עושהו כמע"מ ל"ש כאן בתר רובא לר"מ דא"ל דנתלה ברובא דכבר כתבתי סברת המרדכי דבכאן ל"ש כל דפריש מרובא קא פריש וא"כ זהו שמקשה דע"כ ספק לקולא כמו כאן וא"כ יקשה מחורי הנמלים דאזל בספק לקט להחמיר וע"ז אמר אל תקניטני שבלשון יחיד אני שונה אותו ר"י בן אגרא בשם ר"מ דספק לקט לקט וא"כ לר"מ דחייש למיעוט רק ברובא דאיתא קמן אזיל בתר רוב א"כ שפיר כל שהוא ספק לקט עכ"פ אינו רובא דאיתא קמן ושפיר אזל להחמיר דהא חייש למיעוט משא"כ לדידן דאף רובא דליתא קמן מועיל וא"כ רוב אינם לקט ושכחה ומהראוי ליזל לקולא. ובזה מיושב היטב מה שהוצרך להביא דברי ר"י בן אגרא ולא אמר דרק לר"מ ספק מ"ע להחמיר ולא לרבנן. והנני יוסיף דהתוס' כתבו דגם לרבנן הקושיא ומה יענו להתירוץ דבלשון יחיד אני שונה סוף סוף קשה מרבנן ולפמ"ש א"ש דשאני התם דהו"ל קבוע אבל ספק לקט דעלמא שלא נקבע כאן איסור בבירור א"כ מהראוי ליזל בתר רובא וע"ז אמרינן דספק לקט רק לר"מ אתמר אבל רבנן באמת ס"ל דאזלינן בתר רובא דעלמא וע"ז הקשה דהא טעמא קאמר משום הצדיקו ולכאור' קשה דלמא מ"מ דברי יחיד הם ולפמ"ש א"ש דהמקשן סבר כתירוץ ראשון של המרדכי דמשום דכתיב הצדיקו לכך לא אזלינן בתר רובא וא"כ הדבר מוכרח אף לרבנן דר"מ וא"כ ע"כ מוכח דבמתנות עניים מתירין בספיקו ואף רוב לא מועיל וע"ז חידש דטעמא משום דקמה בחזקת חיובא קיימא וא"כ בחורי הנמלים ל"ש רובא ובשאר ספק לקט באמת ר"מ הוא דאמר לה משום הצדיקו: