שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ע׳ סימן ט״ז

ובזה אני אומר לישב דברי התה"ד סי' שי"ד שכתב באחד שמסר עשרה זהובים לשמעון ולוי נתן לו ששה ושמעון בעצמו הי' לו עשרים וכעת נאבד ארבעה זהובים ואין לידע מאיזה זהובים נאבדו ורצה לדון מתחלה דיש לומר הואיל דרוב הזהובים הם של שמעון נימא כל דפריש מרובא קא פריש וע"ז הביא אח"כ לבסוף ראיה מהא מעשה דגניבא שיצא בקולר ואמר הבו ד' מאה זוזי מחמרא דנהר פקוד וכתב הרא"ש דאף שהחמיץ איזה מהיין לא שייך לומר שלך החמיץ דהא חלקו אינו מבורר וחל על כלם על כל חביות וחביות וה"ה בזה דכל שעירב הזוזים לא שייך לומר מרובא או ממיעוט דל"ש בזה שלך נפסד או כל דפריש מרובא קפריש ע"ש שהאריך בזה וכן קי"ל בש"ע חו"מ סי' רצ"ב ואני כתבתי בגליון הש"ך בסי' רנ"ג ס"ק ג' דהתה"ד לא הזכיר משיטת הרמב"ן והר"ן פרק התקבל שם דאף בחמרא שהוא מעורב מראהו מת ומראהו נפל ולפמ"ש יש ליישב דברי התה"ד דעל כל פנים כל דפריש מרובא קא פריש לא שייך כאן דעל כל אחת מהזהובים הוקבע של מי הוא ואם כן לא שייך כל דפריש מרובא קא פריש והו"ל כמחצה על מחצה וא"כ בזה נחלקו הרמב"ן והרא"ש אי יכול לומר שלך נחמצו או נפסדו דבאמת כל דנקבעו הו"ל ספק והמע"ה והרא"ש ס"ל דכל שנתחייבו בודאי ליתן לזה וספק בפרעון אם קיימו החוב שחייב אביהם ליתן להמקבל הלז וא"כ לכך חייבים מספק והדבר תלוי אי יורשים חשובים א"י אם פרעתיך ועיין בעה"ת שער ל"ח דאף יורשים הו"ל כא"י אם פרעתיך והארכתי בזה בתשובה ושם הבאתי דברי הבית מאיר סי' קע"ח באורך ע"ש וה"ה בנדון זה דהתה"ד אם היה שומר ונתחייב משעת משיכה הו"ל א"י אם פרעתיך ודו"ק היטב (ועכ"פ גוף סברת המרדכי זכיתי לכוין לדברי התה"ד הנ"ל שכתב ג"כ דל"ש מרובא פריש דשם טיבעא חד הוא) ויש להאריך בזה בדברי הנימוק"י ר"פ הבית והעלייה וע' בגליון הד"ת ואכ"מ: