שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ע׳ סימן ט״ו

ובזה מיושב היטב מה שהוצרך המרדכי להביא ראיה דזה מקרי קבוע דבכ"מ שהוא מונח שם קביעתו שא"י איזה מקום קביעתו והוא תימה דכל הש"ס מלא מזה דכ"מ שהוקבע איסורו מקרי קבוע. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת קבוע שאינו ניכר לא מקרי קבוע ולכך כתב המרדכי דעכ"פ רוב קמה של בעה"ב ל"ש כאן דעכ"פ נודע בודאי שיש כאן לקט ושאר מ"ע באותה קמה ואף דלא נודע היכן הוא מונח מ"מ בכ"מ שהוא הוה קביעות בכל דבר שאינו בע"ח וא"כ ניהו דלא מקרי קבוע דאורייתא עכ"פ קבוע מדרבנן מקרי וא"כ אף בתר רוב ל"ש למיזל אף דנפרש ממקום קביעות דעל כל חדא וחדא מהשבולים יש לספק שמא זהו הלקט וא"כ הוה קבוע בכ"מ שהוא מונח ודו"ק היטב כי הוא דבר חדש דל"ד לתשע צבורין של מצה וכדומה דשם הי' ניכר האיסור בפני עצמו וההיתר בפני עצמו אבל כאן נקבע לכל הקמה שם איסור והיתר וא"כ לא שייך לומר כל דפריש מרובא קא פריש דכל אחת מהשיבולים הי' עליו קביעות איסור דהיינו שמא יהי' לקט.