שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ע׳ סימן י״א

ובזה עמדתי על לשון הרב המגיד שכתב בפ"ב מחמץ הי"א על דברת רבינו שלא חילק בין בא לשאול עליו ועל חבירו כמ"ש באה"ט פי"ט וע"ז כתב דהתם בשבילין דא"א שלא יטמא עכ"פ אחד מהם ולכך כשבא לשאול בב"א טמא משא"כ כאן בביטול סגי ליה ותמה המלמ"ל דמה טעם יש בדבר ואם כוונתו כמ"ש הכ"מ דבדיקת חמץ אינו רק מדרבנן א"כ מה חידש הכ"מ דגם הה"מ כוון לזה. ולפמ"ש אתי שפיר דכוונת הה"מ כיון דבביטול סגי לה לא מקרי בב"א דלא נולד הספק שוה בשתיהן דיכול להיות שזה ביטל ולא ביטל ודו"ק ומ"ש הכ"מ לחלק בין חמץ דכיון דא"צ בדיקה רק מדרבנן ובדרבנן העמידו על דין תורה וע"ז תמה המלמ"ל דא"כ משמע דבדרבנן אף כשבאו לשאול בב"א טהורין והרי משנה ערוכה פ"ה דטהרות דשני ככרים אחד טמא ואחד טהור דרי"א ב"כ וב"כ שניהם טמאים הרי אף דשם אינו רק טומאה דרבנן אפ"ה טמאים והיא קושיא עצומה. ולפענ"ד נרא' דש"ה די"ל דמיירי ברה"י וכמ"ש המלמ"ל שם ד"ה ומ"ש רבינו וא"כ אף שהוא רק מדרבנן כל שהוא ברה"י מחמרינן משא"כ בחמץ ומ"ש המלמ"ל לתמוה על כל הפוסקים שלא הראו מקור לדברי רבינו בהא דאמרו בכתובות דף כ"ז הכי השתא התם ודאי איכא טומאה הכא מי יימר דנטמאה הרי דכל שיש ספק אם יש כאן איסור או לא אף בב"א תלינן לקולא ה"ה בחמץ דאיכא ספק אם יש כאן איסור כלל ע"ש לפענד"נ דבאמת צריך להבין לפי מה שהבין הט"ז סי' תל"ט ס"ק ד' דשם יש איסור דאורייתא א"כ קשה למה לא מחמרינן מספק דהו"ל ספק טומאה ואף דשבויה אינו רק איסור דרבנן וכבר תמהו עליו האחרונים אבל באמת כוונת הט"ז דעכ"פ לכהונה ל"ש חזקת צדקת דגם אנוסה אסורה א"כ גם בשבויה מחמרינן מה"ת דניהו דמנוולת נפשה לגבי שבאי עכ"פ ל"ש חזקת צדקת ועכ"פ למה לא נחמיר בזה וצ"ל עפמ"ש בשיטה מקובצת בסוגיא דפ"פ דהא דמתירין בס"ס אף דספק טומאה ברה"י טמא אף בס"ס וכתב דה"מ כשהוחזקה שם טומאה אבל כשיש ס"ס ולא הוחזקה טומאה מתירין אף בספק טומאה ברה"י (ובאמת שדבריו תמוהין דהרי אף בספק ביאה מחמרינן בטומאה ברה"י וע' בב"ב דף נ"ה בתוס' שם ובפסחים דף יו"ד וצע"ג) ולפי"ז זהו דאמרו הכא מי יימר דאטמו וא"כ בכה"ג אף שהיה ספק טומאה ברה"י כל שספק אם נטמא כלל טהור וא"כ מיושב הקושיא של המלמ"ל וצ"ע בזה וע' ט"ז יו"ד סי' ק"ץ ס"ק י"ג מ"ש לחלק בין שני שבילין ולענין כתמים דשאני שני שבילין דאם יש אחד לבד שהלך היו מקילין בספק טומאה דמוקמינן אחזקה משא"כ בכתמים דכל שאין במה לתלות הוא טהור והנה ע"כ מיירי בשני שבילין ברה"ר דברה"י בודאי טמא דעשה כודאי אבל דבריו לא מחוורים דגם בכתמים שייך לאוקמא אחזקה ואף דמדרבנן טמא הא גם בשני שבילין אמרינן לי' הא נהרא קמך זיל טביל ואם נרצה להעדיף על סברת הט"ז ולומר כיון דתחלתו על הספק ל"ש להקל בכתמים א"כ יקשה מ"ש דמדמה חמץ לשני שבילין הא חמץ ג"כ נתקנה על הספק. ודרך אגב אומר דלפמ"ש דבכתמים תחלתו על הספק נתקנה ובזה כתבתי בחידושי להלכות נדה דגם ס"ס ל"מ בכתמים וכמ"ש למעלה בשם הכ"מ פי"א ממעשר הי"ג ולפ"ז צדקו דברי הש"ך סי' ק"ץ שם ס"ק מ"ה דעכ"פ משום כתם טמא דלענין כתם ל"מ ס"ס לטהר דעכ"פ תחלתו נתקנה על הספק והרי בכל כתם איכא ס"ס וכקושית הכ"מ ואפ"ה ל"מ וכמ"ש. שבתי וראיתי דזה א"א דהרי גבי האשה שעושה צרכיה בדף נ"ט ע"ב גם לר"מ כשר אף בס"ס והרי שם אף לכתם קאי לשיטת כל הפוסקי' מלבד הר"ח שפירש דמשום כתם טמא ואף לדבריו באיש ואשה שעשו צרכיהם אף משום כתם טהור ע"ש ובדף פ' ובב"י סי' קצ"א וע"כ דס"ס עדיף מרוב דהוה רובא דאיתא קמן וברובא דאיתא קמן גם ר"מ לא חש למיעוטא ואין מקום לחז"ל לגזור וע"כ לא כתב הכ"מ רק ברוב ע"ה מעשרים דהוה רובא דליתא קמן. תדע שהרי גם לר"מ כשר ע"י ס"ס והרי ר"מ חייש למיעוטא וע"כ דס"ס הוה רובא דאיתא קמן ובזה ר"מ מודה כמ"ש המרדכי סוף חולין וכן הוא בתוס' יבמות דף ס"ו ע"ב אליבא דר' יוסי ע"ש ודו"ק.