שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ז׳ סימן ב׳

ובזה מיושב קושית התוס' דנוקי אפכא דר"י ס"ל דצריך לקיים השטר ולכך מותר להשהות ע"פ צלוחיתו משא"כ לת"ק דס"ל דא"צ לקיימו אסור להשהותו מחשש שמא יגבה ולפמ"ש אתי שפיר דכפי מה דס"ל להש"ס שם דבהלוה תלוי הקיום א"כ יש חשש אצל לקוחות כשיודה הלוה שלא פרעו ושוב אסור להשהותו. ובזה יש ליישב גם קושית מהרש"א שם דנימא דת"ק ס"ל דא"צ לקיימו וא"כ א"צ למלוה שיחזירו ללוה דלא אכפת ליה דיוכל לטעון שהוא מזויף ע"ש ולפמ"ש עדיין איכא חשש שמא יגבה בו מלקוחות דכיון דבהלוה תלוי ודאי לא טענינן ללקוחות וכמ"ש ודו"ק. ובזה י"ל גם קושית המהרש"א במ"ש דמה תועלת יש בשטר כיון שא"י לקיימו והקשה המהרש"א ובמהר"ם לובלין דהא צריך לצור לו עפ"י צליחותו דאין איסור לשהותו כלל ומ"ש התוס' דאף בכה"ג אסור לשהותו כמ"ש התוס' אח"כ זה דחוק דעדיין לא ידעו התוס' מזה. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת מ"מ אסור לשהותו דיבא לגבות מלקוחות דבס"ד הוה ס"ל לתוס' דלא טענינן ללקוחות ומכ"ש כאן דס"ל דתלוי בלוה וע"ז חידשו דא"כ מגיע תועלת לו באמת לענין הלקוחות ודו"ק איברא לפ"ז צריך להבין הא דאמר בברייתא דלעיל שם דהמוציא שטר פרוע השיעור כדי שתי אותיות או לכרוך פלייטון וכו' ובמה מיירי ולא אתי לא כת"ק ולא כר"י ועיין מהרש"א שכתב דבשיעור כדי לכרוך כ"ע מודים דחייב וראיתי לה"ה פח"י משבת הלכה ט"ו שכתב על דברי רבינו ודין שטר פרוע הוא כת"ק דברייתא אחרת ודבריו תמוהין לכאורה דא"כ משפרעו פטור ולפמ"ש המהרש"א א"ש ודו"ק. עכ"פ יהי' איך שיהיה דברי הטור כהש"ך דחיישינן לקנוניא וגם דברי התוס' פירשתי דלדידן דקיי"ל דצריך לקיימו ובמלוה תלוי דהוא צריך לקיימו פשיטא דלא גבי מלקוחות. אמנם כ"ז בשטר שאינו מקוים אבל במה שהעלה הש"ך בסי' ל"ט ס"ק כ"ד ובסי' ע"ט דבכ"מ שיכול לטעון פרעתי אינו גובה מלקוחות בזה נראה לפענ"ד דכל שמודה ל"ח לקנוניא והטעם דכיון דעכ"פ נתחייב בודאי שוב גובה ממשעבדי דהו"ל א"י אם פרעתיך וצדקו דברי הסמ"ע והמהר"ל בן חביב שדעתם דגובה ממשעבדי אף שיכול לטעון פרעתיך דבאמת לא חיישינן לקנוניא כל דליכא ריעותא דנפילה ואף אם ניחוש לזה מ"מ עכ"פ מידי ספק לא יצא וכל שנתחייב בוודאי שוב הו"ל לגבי לקוחות א"י אם פרעתיך. וראיתי בתומים סימן ל"ט שהסכים ג"כ להסמ"ע הנ"ל דלא כש"ך והשיג על אא"ז הב"ח שכתב דאם הודה בניסן שחייב ובאייר הודה שלא פרע דאין המלוה גובה מנכסים שקנה בניסן רק ממה שקנה לאחר אייר והוא תמה דממנ"פ אם חיישינן לקנוניא גם מאייר לא יגבה ואם ל"ח לקנוניא יגבה מניסן וע"כ דחה דבריו. ולפענ"ד יש להדר פני זקיני הב"ח ז"ל די"ל דבאמת כל שיכול לטעון פרעתי שוב הוה חזקה שלא נתבררה בשעתה דהי' יכול לטעון פרעתי בכל עת וא"כ לגבי לקוחות ל"מ חזקת חיוב עד ר"ח אייר שהודה שלא פרע ויש להסכים גם דברי הראב"ד שבבעה"ת לזה ודו"ק. עכ"פ יהיה איך שיהיה בזה צדקו דברי הסמ"ע דלא כש"ך ודו"ק. ובלא"ה י"ל דבשלמא הלוה בעצמו שפיר יש להאמינו בטוען פרעתי דחזקת ממון מסייעתו אבל הלקוחות לגבייהו ל"ש חזקת ממון דהם אינם חייבין מצד עצמם רק מכח הלוה וחזקת הלוה לא מהני לגבי אחר כעין דמחלקו התוס' בכתובות דף ע"ו גבי כלה בבית אביה דלא מהני חזקה שלה לגבי אבוה וכ"כ הרמב"ן דלא מהני חזקת אשה זו לגבי חבירתה ע"ש ובב"ש סי' ל"ז ודו"ק ויש להאריך בזה ואכ"מ: