שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ז׳ סימן א׳

מה שהארכת בדין מודה בשטר שכתבו אם הלקוחות יוכלו לטעון מזוייף וכדומה והבאת דברי המבי"ט והש"ך בסי' ק"ו ס"ק ו'. והנה באמת לכאורה מפשטת לשון הש"ס משמע בב"מ דף ע"ב דאמרו מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו וגובה מנכסים משועבדים וכמ"ש הש"ך שם דכן נראה מתוס' שם ומ"ש הש"ך שם דבריו דחוקים. והנה לכאורה רציתי לומר דאין ראיה משם דשם קאי למ"ד דמודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו וא"כ ע"כ דל"ח למזויף דאל"כ היה לו להיות נאמן במגו ועיין תוס' כתובות י"ט ע"א וא"כ ממילא מה"ת לחוש לקנוניא ומהסתם השטר בחזקתו עומד ולכך גם גבי לקוחות ל"ח משא"כ למ"ד מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו ונאמן לומר פרוע במגו דמזוייף א"כ אף שמודה שלא פרעו חיישינן לקנוניא ועיין בפ"י בחידושיו לכתובות דף צ"ב בתוס' שם שנחית ג"כ לסברא זו. אמנם באמת יש לחלק דאף דהוא בעצמו צריך לקיימו מ"מ י"ל דלגבי לקוחות ל"ח דהרי באמת דעת הר"ר אביגדור הכהן דאם הוא בעצמו טוען מזוייף צריך קיום מה"ת ועיין בש"ך סי' מ"ו וא"כ שפיר י"ל דלכך צריך לקיימו דאל"כ הי' לו מגו דאי בעי טעין מזויף ואז הי' צריך קיום מה"ת ולגבי עצמו לא אמרינן דכמו שנחקרה עדותן בב"ד משא"כ לגבי לקוחות דכל שמודה שלא פרע שוב הוה כמו שנחקרה חתימתן בב"ד ול"ח לקנוניא. אמנם נראה לפענ"ד לחלק דהנה באמת צ"ב ניהו דחיישינן לקנוניא מ"מ אטו דבר ברור הוא ואינו רק ספק א"כ הו"ל א"י אם פרעתיך ועיין קצה"ח סי' ל"ט ס"ק ה' וצ"ל כיון דצריך לקיימו וכל שלא קיימו הי' יכול לטעון מזויף וגם פרוע במגו דמזויף א"כ מעולם לא אתחזק עליו החיוב דהוה חזקה שלא נתבררה וא"כ ניהו דהוא מודה שכתבו עכ"פ כיון דצריך קיום שוב הו"ל לגבי לקוחות כא"י אם נתחייבתי משא"כ למ"ד דא"צ לקיימו א"כ אחזיק חיובא דהא דא"צ לקיימו הוא משום דמן התורה הוה כמו שנחקרה עדותן בב"ד וא"כ כל שאתחזיק חיובא שוב הו"ל א"י אם פרעתיך וחייב ולכך ל"ח לקנוניא וז"ב ודו"ק. ומעתה אין ראיה מב"מ דף ע"ב דשם דקאי למ"ד א"צ לקיימו שפיר גובה ממשועבדים דהו"ל א"י אם פרעתיך ובזה י"ל הא דמחלק שם דש"ה דניתן לכתוב הכא לא ניתן לכתוב והיינו דהתם אתחזיק חיובא כיון דניתן לכתוב משא"כ הכא ויש ליישב בזה קושית התוס' שם וא"כ לדידן דקיי"ל מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו א"כ הו"ל א"י אם נתחייבתי וא"כ שפיר מהראוי לחוש לקנוניא וכמ"ש הש"ך ועיין ש"ך סי' ל"ט ס"ק כ"ט וסי' ע"ט ס"ק ל' שהלכה זו העלה דכל שיכול לטעון פרעתי שוב א"י לטרוף מלקוחות (ועיין בשיטה מקובצת בב"מ שם דמבואר בקדמונים דכל שיכול לטעון פרעתי א"י לגבות מלקוחות) והנה התומים והקצה"ח שהביאו ראיה מב"מ דף ז' בהא דאמר שטר דאית בי' זמן כמה שוה וכו' ופירש"י דמשום חתימת עדים ליכא דרשב"ג ס"ל דמודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו ע"ש ומשמע דמועיל אף למשעבדי דהא האי דתורף גובה ממשעבדי ע"ש והנה לפמ"ש בחידושי לב"מ ליישב שיטת רש"י מכל קושיות התוס' בדרך נכון מיושב גם זאת ואכ"מ. אמנם כעת נ"ל בפשיטות דלפמ"ש הקצה"ח להסתפק היכא דהלקוחות עצמן מכירין חתימתן ויודעין בעצמן שאינו מזויף אם גובה עפ"י הודאת הלקוחות דגבי לוה שייך מגו דמזוייף וכאן אף שיטעון מזויף הא הלקוחות יאמרו שאינו מזויף ע"ש ולפ"ז כיון דבאמת אצל מי שיש לו התורף ישנו הקיום א"כ הלקוחות עכ"פ יודעין שאינו מזויף א"כ שוב א"צ לקיימו דל"ש קנוניא ודו"ק היטב ולפמ"ש בלא"ה א"ש דכל שא"צ לקיימו ודאי מועיל אף למשעבדי וכנ"ל ולפ"ז גם מתוס' שם אין ראיה וכמ"ש. אמנם אי קשיא הא קשיא דמדברי התוס' בשבת דף ע"ח מבואר בהיפך כמ"ש בד"ה ת"ק דלכך צריך לו השטר לטרוף ממשעבדי אם יודה הלוה שאינו מזויף והרי התם קיימינן דת"ק סבר דמודה בשטר שכתבו צריך לקיימו ואפ"ה גובה ממשעבדי כשמודה הלוה שאינו מזויף ול"ח לקנוניא. הרי מבואר דאף למ"ד דצריך לקיימו אפ"ה כל שמודה גובה מלקוחות והוא היפוך דברי הש"ך. ובאמת שבחידושי מהר"ם לובלין כתב שהן דברי תימה דהיאך אפשר לומר דבשביל הודאת הלוה יגבה מלקוחות ועיין בחידושי פני יהושע שם שכתב שאין כאן תימא דש"ס ערוך הוא בב"מ דמודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו וגובה מנכסים משועבדים ובאמת שהוא גופא הרגיש דיש לחלק בין למ"ד א"צ לקיימו ולח"ש למזוייף משא"כ למ"ד דצריך לקיימו וכמו שחילק בכתובות דף צ"ב ורצה לדחותו כלאחר יד ע"ש ודבריו אינם נראין ובפרט לפמ"ש החילוק מבואר ונגלה דכל שצריך לקיימו שוב הו"ל א"י אם נתחייבתי ומ"ש דמיירי מלקוחות שקנו אחר הודאת הלוה שלא נפרע. אם אמת שהדין נכון דבכה"ג הו"ל א"י אם פרעתיך דכבר נשתעבדו הנכסים בהודאת הלוה ועיין בקצה"ח סימן ל"ט שם מ"מ פשטת לשון הש"ס מורה שהכוונה מלקוחות שקנו קודם. ולפענ"ד נראה בישוב דברי התוס' דהנה רש"י פירש שם דצריך לקיימו קאי על הלוה שצריך לקיימו ולומר לא פרעתי ובאמת שבכ"מ הכוונה דצריך לקיימו היינו שהמלוה צריך לקיימו וכבר הרגיש בזה המהר"ם לובלין ועיין בפנ"י שם דשם משמע ליה לרש"י דקאי על הלוה והשטר הוא מקוים תיכף ולפי זה נראה דבאמת ס"ל להש"ס שם דל"ח למזויף דעדים החתומין על השטר כמי שנחקרה עדותן בב"ד דמי ורק דכשהלוה בעצמו טוען מזוייף הוא דצריך קיום מדאורייתא וממילא נאמן לומר פרעתי במגו דמזויף ולפי זה שפיר תלוי בלוה דכל שאומר לא פרעתי שוב ל"ש טענת מזויף דכל שמודה שלא פרע שוב א"צ קיום מן התורה ולפ"ז י"ל דבכה"ג ס"ל לתוס' דגובה ממשועבדים דהו"ל א"י אם פרעתיך דכל שמודה שלא נפרע שוב הו"ל ודאי חיוב ואף דהיה יכול לומר מזויף וצריך קיום אבל כיון שתלוי בלוה וכל שאומר לא פרעתי א"צ קיום כלל א"כ ס"ל להתוס' דבכה"ג ל"ח לקנוניא כיון דאתחזק השטר והחיוב אצל הלוה א"כ ממילא הוא נכנס בהשעבוד והלוקחים נכנסים בשעבוד דהא ביד הלוה לקיים השטר תמיד דא"צ קיום המלוה ודו"ק: