שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ס״ח סימן א׳

ראיתי ונתון אל לבי במה דאמרו בביצה דף ח' ע"ב אלא בחול א"נ מספיקא אמרו ליה רבנן זיל טרח וכסי ביו"ט אי מספיקא מי אמרו לי' רבנן זיל טרח וכסי והיא תמוה לפענ"ד דהא ספיקא דאוריית' היא אי חייב בכיסוי ואיך שייך דא"נ מספקא אמרו רבנן זיל טרח וכסי והלא הוא ספקא דאוריית' וחייב מדאוריית' ולכאורה מזה מבואר דספיק' מדאוריי' שרי רק דרבנן גזרו עלייהו וגם לשיטת הרמב"ם עכ"פ מדרבנן חייב ואיך שייך דביו"ט לא חייבו מספק ובפרט ביש לו אפר כירה המוכן למה לא יטרחו. אמנם נרא' דבאמת כל דיש חשש התרת חלבו יכולין רבנן לגזור בשב וא"ת וע' בתוס' ד"ה ותני. אך כבר נודע מ"ש התוס' ביבמות דף כ' ד"ה אי הכי דשיעקרו מצות התורה לגמרי זה א"א אף בשב וא"ת ולפ"ז בחול אי נימא דלא לכסי משום חשש התרת חלבו זה א"א דהרי עוקרין מצות כסוי בזה לגמרי ולכך בחול א"נ דספיקא הוא א"ל זיל וכסי מספק אבל ביו"ט שפיר עקרו משום חשש התרת חלבו. איברא דעדיין קשה דע"כ לא כתבו התוס' ביבמות דלעקור לגמרי זה א"י בידם רק שם דרוב נשים אינם איילונית וא"כ עוקרין מצות יבום לגמרי מה דהתורה צותה שתתייבם בזה אין לאל ידם אבל כאן דבכל כוי יש חשש התרת חלבו דהספק בכלם שוה וא"כ שפיר י"ל דבשביל חשש התרת חלבו עקרו בכוי מצות כסוי. אך נרא' דכל שעשו היכר ביו"ט דאם שחטו אין מכסין דמו שוב סגי בהיכר זה ובחול הניחו מצות כסוי מספק: