שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ס״ז סימן ט׳

ובזה יש ליישב קושית התוס' שהקשו דלמא ס"ל לרבי דבטלה כלה ורק דמ"מ בדיעבד יכול לבטל ולפמ"ש א"ש דבאמת הוא לא בטל כל העדות דאינו ענין לעדות פסולין וקרובים וכמ"ש הפ"י ורק דנחלקו אם דעתו לבטל כלו או לא והנה זה ודאי דאינו רק מדרבנן בלבד מה דבטל כלהו ולפ"ז בזה בודאי אם בטלו אינו מבוטל דבכה"ג כיון שחז"ל אמרו דלא יבטל משום ממזרות או משום עגונות אף שעבר ובטלו אינו בטל דרבנן אמרו דלא תעביד וע"כ דרבי ס"ל דלכתחל' יכול לבטל דליכא חשש כלל ודו"ק ויש להאריך בזה הרבה. ובזה ניחא מה דס"ל לרבא כרבי דבטלו מבוטל אף דהוא ס"ל כל מלתא דרחמנא אמר ל"ת אעל"מ וה"ה בדרבנן משום דכאן עוקר ד"ת וזה לא אמרינן. ובזה י"ל הא דמחלקינן לר"נ התם ממונא הכא איסורא היינו דבממון כיון שי"ל הפקר ב"ד א"כ נעשה גם מה"ת כמו כל קנין דרבנן דמהני לתורה ולכך מועיל דא"כ מה כח ב"ד יפה ואם עבר על דרבנן ל"מ משא"כ באיסורא א"מ נגד דאוריית' וז"ב: