שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ס״ז סימן כ״ג

ובזה יש ליישב קושית התוס' דמה מבעיא ליה אי ע"א ביבמה משום גילוי מלתא או בשביל דייקא ת"ל דודאי בשביל דייקא וכמ"ש לעיל. ולפמ"ש א"ש דזו היא מה שאבעיא ליה דבשלמא בע"א דעלמא דהפקיעו הקידושין סמכו אדייקא דידה דהוא רק סרך בעלמא אבל ביבמה דל"צ להפקיע הקידושין שוב לא סמכינן אדייקא שלה. ובזה י"ל מה דאמר בל"ב דלהתירה ליבמה לא קמבעיא לן דודאי נאמן רק להתיר לעלמא והיינו משום דלהתיר ליבמה ניהו דלא הפקיעו רבנן לקידושין אבל מ"מ אין כאן דבר שבערוה דאדרבא מכניסה ליבמה שבא מכח אישות לבעל' אבל להתיר' לשוק שוב מבעיא לי' אי סמכינן אדייקא ולומר דבזה שוב הפקיעו רבנן לקידושין לא מסתבר. ובזה יש ליישב הרבה קושיות של התוס' שם וע' ט"ז סי' קנ"ח בהשו"ת שם שיש להאריך עפ"ז ואכ"מ. אמנם עדיין קשה בהא דאמר רבא ע"א ביבמה מהימן מק"ו איסור כרת התרת איסור לאו לכ"ש והא יש לו פרכא דמה לאיסור כרת דהפקיעו רבנן לקידושין וליכא איסור כרת משא"כ ביבמה דלא הפקיעו לקידושין. ולכאורה רציתי לומר דביבמה היינו להנשא לשוק וס"ל לרבא דגם בזה שייך הפקיעו. דז"א דמלבד דע"א ביבמה משמע דגם להנשא ליבמה הוא מק"ו אף גם דכל שמת הבעל ונתייבמה ובא ע"א ואמר מת יבמך שוב א"א להפקיע הקידושין של אחיו שכבר מת והיא זקוקה ליבמה מה"ת מכ"ש בשכבר נתייבמה דהיאך שייך דהפקיעו הקידושין למפרע וע"כ צ"ע ודו"ק היטב כי נתבאר בו ענין נבחר: