שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ס״ז סימן כ״ב

שוב מצאתי בריטב"א בחידושיו שכתב ג"כ די"ל דרבא מה"ת קאמר ע"ש שלא נתבאר הטעם בדבריו ולפמ"ש הדבר נכון מאד וא"ש. ובזה מיושב היטב מה דהקש' באבני מלואים בהא דאמרו כאן בקידושי ודאי כאן בקידושי ספק וע"ז הקשה דא"כ גם לב"ש דאמרו בשוה דינר יקשה לשמואל דניחוש שמא שוה דינר בידי וא"ל דבאמת קידושי ספק הוה דא"כ שוב יקשה דנימא לדידי שוה לי כיון ששוה יותר מפרוטה ולפמ"ש א"ש דלב"ש מעיקרא ל"ק דהרי תקנו רבנן דלא יהיו קידושין בפחות מדינר שלא יהא זלזול לבנות ישראל וא"כ מה מועיל מה דלדידה שוה לה מ"מ יהיו זלזול לבנות ישראל אחרות ודו"ק היטב. אמנם בגוף הקושיא מהמרדכי לפענ"ד מעיקרא לק"מ דבשלמא בכל עניני קידושין דעשה שלא כתקנת חכמים לא היה בעצם הקידושין החסרון רק דהחסרון הוא מבחוץ עד"מ שעשה רמאות או שיש חשש משום פרוצות וצנועות או שניות לעריות א"כ במה כח ביד חז"ל להפקיע קידושי תורה שבעצם הם קידושין רק דאריה דאיסורא מבחוץ רביע עלה אבל כאן עיקר הקידושין אינו כתקנת חז"ל א"כ פשיטא דיש כח ביד חז"ל להפקיע הקידושין שאינם חלים רק בדינר ובשב וא"ת יש כח ביד חז"ל שלא יחולו הקידושין מעיקרא וז"ב ונכון ופשוט. ובמ"ש למעל' ליישב דברי רש"י בשבת דף קמ"ה בענין אפקעינהו רבנן לקידושין מיני' שנתקש' הפ"מ דא"כ אמאי תצא מזה ומזה. אחר זמן רב מצאתי בנימוק"י על כתובות שנדפס מחדש בספרי רי"ף דפוס פ"ב שכתב דבכ"מ שאמרו אפקעינהו רבנן לקידושין מיני' אינו רק במקום דאיכא איזה סמך ולכך בטבע במשאל"ס לא אפקעינהו רבנן לקידושין משום עגונה כיון דליכא סמך אבל אי איכא סמך עדות כל דהו אפקעינהו רבנן אפי' בגוי מסל"ת משום עגונה כי הכא ומיהו לא הוה אפקעתא גמורה כיון דליכא סמך גיטא אלא דסמכו אדייקא דידה ומימר אמרי אתתא דייקא עד דלא מתנסבא והלכך היכא דאיגלאי מלתא דלא דייקא לא הוה אפקעתא ואם נשאת לאחר ואתא בעל תצא מזה ומזה והולד מן האחרון ממזר גמור כדאיתא התם בפ' האשה רבה וכך פירש"י ז"ל פרק חבית גבי אין עד מפי עד כשר אלא לעדות אשה בלבד דמשום אפקעתא הוא עכ"ל הנה נתבארו דברי רש"י היטב ומיושב קושית הפ"מ סי' פ"ט והשבות יעקב ח"ב סי' קט"ז וע' בש"ש ש"ז פ"א ובאבני מלואים סי' ק' ס"ק א' שלפמ"ש הנימוק"י דבריו מבוארים ונכונים. אמנם כן עדן לא פלטינן מקושיא דלפי דברי הנימוק"י עיקר הפקעת קידושין הוא רק משום דכוון דיש סמך דסמכו אדיוקא דידה ולכך היכא דאגלאי מלתא דלא דייקא לא הפקיעו הקידושין. ולפ"ז צ"ב לאיזה צורך הפקיעו הקידושין דממנ"פ כ"ז שלא נתברר ההיפוך מאמינים לעד ולדיוקא דידה דמת וא"כ אין נ"מ אם נפקעו הקידושין או לא סוף כל סוף מת ואם נתברר ששקר הדבר שוב לא הפקיעו ואם נימא דלא האמינו לעד ולדייקא דידה שוב לא הפקיעו הקידושין כלל וע"כ דהאמינו לעד ולדייקא דידה ושוב מה צורך להפקעת קידושין. אמנם לפענ"ד הי' נרא' דבר חדש דלפמ"ש בתשובת מיימוני בהלכות אישות סי' ג' דאף בדבר שבערוה ע"א נאמן היכא דלפי עדותו לא היה כאן דבר שבערוה ודוקא היכא שלפי דבר העד היה כאן דבר שבערוה רק שהעד אומר שמכאן ולהבא אין בו דבר שבערוה הוא דאינו נאמן כיון שגם לפי דבריו מודה דלמפרע הי' בו דבר ערוה אבל כל דלפי דבריו לא היה כאן דבר שבערוה שוב בודאי נאמן העד ע"ש ולפ"ז באמת כל הקדמונים נתקשו היאך האמינו לע"א בדבר שבערוה ואמאי יהי' נאמן לומר מת ולכך חידש רש"י דהפקיעו רבנן לקידושין מיני' כל דאיכא ע"א וא"כ לפי דברי העד אומר בדבר שאין בו דבר ערוה דאף שאומר שהיתה אשת איש הא כל דהפקיעו רבנן לקידושין מיני' הוה כלא היתה א"א מעיקרא וא"כ מה נ"מ אם לפי דברי העד לא היה כלל דבר שבערוה או שרבנן הפקיעו הדבר שבערוה ובזה שוב ע"א נאמן. ומעתה מבואר הדברים ומיושב קושית הפ"מ דלכך כשנמצא ששקר דיבר א"כ שוב ל"ש שרבנן הפקיעו הקידושין דבאמת לא הפקיעו רק לפי שהעד נאמן היכא שאינו דבר שבערוה וא"כ כל שהוא אומר שמת אין החסרון רק דדבר שבערוה אין פחות משנים וע"ז הפקיעו הקידושין ושוב הנאמנות של העד במקומו אבל כל שהעד שקר דיבר שוב נתבטל הפקעה של הב"ד והרי היא אשת איש כמו שהיתה וז"ב כשמש. אמנם אי קשיא הא קשיא בהא דא"ל מת בנך ואח"כ מת בעלך ונתייבמה ואח"כ א"ל חילוף היו הדברים תצא והולד ראשון ואחרון ממזר וקשה טובא כיון דעכ"פ במה שהעיד העד שמת בעלה לא אתכחיש העד וא"כ כבר הפקיעו רבנן הקידושין ושוב לא היתה אשת אחיו ומותרת להנשא לאח השני וא"כ למה תצא והולד ממזר ראשון ואחרון וא"ל דע"א ביבמה לא האמינו כלל ולא אפקעינהו לקידושין דז"א דבין לל"ק ובין לל"ב ביבמות צ"ג ע"א ביבמה מהימן רק להנשא לשוק לא נאמן עכ"פ ליבמה מהימן ע"א ושוב הפקיעו רבנן לקידושין מינה וא"ל כיון שנתברר ששקר היה לא הפקיעו לקידושין דז"א דע"כ לא כתב הנימוק"י רק כשנתברר ששקר היה הדבר שלא מת כלל אבל כאן לענין מת בעלך לא אתכחש וא"כ מהראוי לומר דלמה דאתכחש אתכחש ולמה דלא אתכחש לא אתכחש ושוב לא הוה אשת אחיו. ולכאורה רציתי לומר לפמ"ש כל הטעם דהפקיעו רבנן הוא בשביל דאל"כ אין ע"א נאמן בדבר שבערוה ולפ"ז זהו כשרצה העד להוציאה מחזקת א"א אבל כשמעיד מת בנך ואח"כ מת בעלך דאינו דבר שבערוה דע"כ לא מקרי דבר שבערוה רק כשמוציא מרשותו וגם יבמה לשוק מקרי דבר שבערוה שמוציאה מחזקת יבמה וגם בזה פקפק הנוב"י מהד"ק חאהע"ז סי' נ"ד אבל להכניסה ליבמה לא מקרי דבר שבערוה. אמנם לפ"ז אכתי קשה בהא דאבעי' ביבמות שם אי טעמא דע"א משום דהוה מלתא דעל"ג וגם ביבמה נאמן או דלמא משום דדייקא והכא ל"ש דייקא דזימנין דרחמא ליה לא דייקא ומנסבה ול"ל טעמא דרחמא לימא דבשלמא בע"א שפיר סמכו אטעמ' דדייקא משום דפקעו לקידושין בשביל איזה סמך כל דהו דדייק' אבל ביבמה דלא הפקיעו לקידושין דאינו דבר שבערוה מה שהכניסוה ליבמה ושוב אינו נאמן העד בשביל דייקא בלבד. ולכאורה רציתי לומר דע"כ לא אמרינן דאין לסמוך אדייקא רק להתיר א"א לעלמא אבל ליבמה דאינו רק לאו בעלמא לא צריכין לזה וסמכינן אדייקא דז"א דמלבד דבאמת אמרינן מ"ל איסור כרת מ"ל איסור לאו כל דהאיסור בעצמותו וע' רש"י ביבמות דף קי"ט ובתה"ד ומהרי"ק ועמלמ"ל פ"א מיו"ט אף גם דא"כ מה מייתי ראיה ממת בנך ואח"כ מת בעלך דאמרינן דייקא והא שם בודאי סמכינן אדייקא דשם צריכין להפקיע הקידושין דאל"כ היאך סמכינן במת בנך ואח"כ מת בעלך על הע"א דהו"ל אשת אח בכרת וע"כ דהפקיעו לקידושין ושוב שפיר סמכינן על דייקא דידה כל שיש איזה סמך וגם דא"כ למה באכחשו העדים תצא והא הפקיעו הקידושין מיהו בזה יש לדחוק כיון דלא הוצרכו להפקיע קידושין רק בשביל העדות דמת בנך דלמת בעלך ליכא חשש כלל ולא הוצרכו להפקיע הקידושין וכמ"ש וכל שנתברר ששקר דיבר דלא מת הבן קודם לא הפקיעו הקידושין אז ושוב הו"ל אשת אח אבל הא קשיא. אמנם אחר העיון י"ל כיון דבמת בעלך סמכינן אדייקא והפקיעו רבנן לקידושין לא מסתבר להש"ס לומר דביבמה לא סמכינן אדייק' דהשתא להנשא לשוק סמכינן על דייקא מכ"ש ליבמה וע"ז הוצרך הש"ס לחדש דל"ש דייקא דזימנין דרחמא. ומעתה שפיר פשטא ליה מהך דמת בנך ואח"כ מת בעלך דחזינן דסמכה על דייקא דאל"כ הו"ל אשת אח בכרת וע"כ דבשביל דייקא הקלו וה"ה בסתם עד ביבמה דודאי ראוי להאמין לע"א בשביל הדייקא.