שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ס״ז סימן כ״א

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

והנה המרדכי בקידושין ר"פ האומר במעשה באחד ששלח שליח לקדש לו אשה והלך השליח ואמר הרי את מקודשת לי דשינה בשליחות כתב המרדכי בשם ר"ב דמקודשת לשליח ול"ש לומר כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקידושין מיני' דזה דוקא כשקידש אדעתא דרבנן ואח"כ קרה מקרה דצריך לאפקועי הקידושין כגון הך דריש כתובות וגיטין וכדומה שייך לומר דאפקעינהו רבנן לקידושין דיש כח ביד חז"ל להפקיע כל שקידש לדעתם אבל היכא דלא התחיל לקדש אדעתא דרבנן כמו בקידש שניות לעריות וגם היכא דעשה רמאות ושינה בשליחות לא אפקעינהו רבנן לקידושין וע"ז שאל אותי הרב החריף מוה' מאיר בראם נ"י מהך דקידושין דף י"א דאמר רבא טעמא דב"ש משום שלא יהיו בנות ישראל כהפקר ופירש"י דאפקעינהו רבנן לקידושין הרי דשם לא התחיל לקדש אדעתא דרבנן דרבנן תקנו בדינר וזה קידש בפחות מדינר וא"כ לא התחילו קידושין כלל אדעתא דרבנן ואפ"ה אפקעינהו רבנן. והנה בראשית ההשקפ' רציתי לומר דבאמת קשה על המרדכי מהך דיבמות דף ק"י בעובדא דורש דעשה שלא כהוגן וראיתי במרדכי שהרגיש בזה וכתב דשם לא היה רק חוצפא בעלמא ולפ"ז ה"ה בזה דקדשה בפחות מדינר דאינו רק חוצפא בעלמא שבנות ישראל נראות כהפקר ובפרט לפמ"ש הר"ן דכל שהוא שו"פ יכול אדם לומר לדידי שוה לי יותר ורק ששאר בנות ישראל נראות כהפקר וא"כ פשיטא דאינו רק חוצפא בעלמא דשייך לומר אפקעינהו רבנן לקידושין. עוד אמרתי דיש מקום אתי לומר דרבא מדאוריית' קאמר דלא כרש"י דבאמת קשה לשיטתו דל"ש כלל תקנה זו דמה זה שהפקיעו הקידושין ומה זלזול שייך כ"כ עד שיפקיעו הקידושין. אך נרא' דבאמת מצינו כ"פ שהדבר מה"ת רק שנמסרה לחכמים כמו הדר לשיטת הר"ן דהתורה אמרה סתם הדר וחכמים מבארים מה נקרא הדר וכמו מלאכת חוה"מ לשיטת גדולי הפוסקים ולפ"ז קדושי כסף נמי בתורה מבואר שיקדש בכסף והנה היה מהראוי שיהי' בפחות שבשיעורים דהיינו פרוטה רק לב"ש ס"ל דנפקא מאמה העבריה דאינו בשו"פ והש"ס מקשה דיהי' בפלגא דדינר ומשני כל דאפיקתיה מפרוטה אוקמא אדינר וע"ז בא רבא לומר כיון דאפיקתי' מפרוטה א"כ שוב לא נתפרש בתורה השיעור אמרי' דנמסר לחכמים וחז"ל תקנו דינר כדי שלא יהיו בנות ישראל הפקר וא"כ שוב הוה קידושי תורה רק בדינר ויש להסכים שיטת רש"י גם לזה:
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא חמישאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.