שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ס״ז סימן כ׳

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

והנה במ"ש למעל' לענין אפקעינהו רבנן לקידושין מיני' הוגד לי קושי' בשם ספר פני יהושע (ואני חפשתי ולא מצאתי לא בפ"ק דכתובות דף ג' ולא בגיטין דף ע"ג שמציין שם) שהקש' דא"כ ביבמה דאף ביאת זנות קנה כמבואר סי' קס"ו ס"ז וא"כ מה יעשו חז"ל בגט שנותן ליבמתו לאחר שיבמה ויהי' תנאי בגט וארעו אונס שם ל"ש דאפקעינהו רבנן לקידושין מיני' ע"י ששויא בעילתו ב"ז. והנה אינה קושי' כלל דהא מ"מ רבנן תקנו מאמר ליבמה וא"כ אף שבאם עבר ובא על יבמתו אף בלי קידושין קנה מ"מ נלפענ"ד כיון דעכ"פ צריך עדים על הביאת יבמה ועיין ב"ש סי' קס"ו שם ס"ק ב' שדייק מהרמ"א דאם לא הי' מאמר בודאי צריך להיות בפני עדים וכיון דצריך עדים כל דרבנן שויא לבעילתו ב"ז הרי לא הי' עדים שמייבם היבמתו בביאה זו. הן אמת דצריך להבין דאם נימא כהש"ג דצריך עדים ביבמתו איך קנה בביאת זנות והא עכ"פ לא הי' עדים על הביאת יבמתו וצ"ל דעכ"פ ראו הביאה ולא אכפת לן בכוונתו שנתכוין לשם זנות הם מעידים שראו שבא על יבמתו ולפ"ז כל שבאמת נתכוין לשם מצות יבום וחז"ל הפקיעו אח"כ הבעיל' ועשו ביאת זנות הוה כאילו ייבם בלי עדים דעדים נתכוונו שלשם מצות יבום מתכוין והוא לא כוון ובפרט דביאה דמצוה סגי בשראו שנתייחד עמה אבל לענין ביאת זנות היו צריכין לראות כמכחול בשפופרת או כדשמואל שוכבים זע"ז דאין אדם עושה בעילתו ב"ז וכיון שהיו למפרע ב"ז הוה כאלו בא על יבמתו בלי עדים דקנה לענין שתנשא לשוק דס"ס בא עליה אבל שתהי' כאשתו שתצטרך גט ככל יבמה לענין זה צריך עדים על הביאה. והן נסתר מחמתו לפענ"ד כל מה שהאריכו בזה האחרונים להקשות על הש"ג כמה קושיות. ולפמ"ש באמת הדבר ברור דאף בלי עדים נתקיים מצות יבום דעכ"פ בא עליה אלא דלא הוה כשאר יבמה שצריכה גט כשמגרשה דכל שיבמה הרי היא כאשתו לכ"ד זה דוקא כשנתכוין לשם מצות יבום א"כ מה"ת אותה ביאה קונה אותה והוה אשתו גמורה ומדרבנן צריכה מאמר והוה ככסף עם ביאה אבל כל שלא היו בעדים הוה כמו ביאת זנות דעכ"פ גט בודאי ל"צ לפענ"ד אף שלא מצאתי מבואר בביאת זנות אם צריכה גט או לא לפענ"ד מסתבר דלא נעשית כאשתו אם לא עושה לשם מצות ביאה כמו אשתו וא"כ ה"ה בזה. ובזה הן נסתר מחמתו כל בניני אחרים כנלפענ"ד:
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא חמישאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.