שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ס״ה סימן ב׳

אשר שאל מעכת"ה שבא איש אחד לפניו וצוה לכתוב גט לאשתו והלך מאתו והנה נשתטה אח"כ והי' שוטה כל עת הכתיבה ונתינה ולאשר מעכת"ה לא ידע מזה ולא הרגיש בו ואח"כ נגלה הדבר שבעת כתיבה ונתינה כבר החל רוח שטות לפעמו והאריך מעלתו בזה. הנה באמת הדברים עתיקין וכל האחרונים האריכו בזה. אך בכ"ז מראש צורים נרא' הנה בב"י סי' קכ"א מבואר דאם היה שוטה בעת הכתיבה ונתינה אף שבעת שצוה לכתוב היה מיושב בדעתו הגט בטל וע"כ תמה על הרמב"ם לענין מ"ש דאם היה בריא בעת שצוה לכתוב ואח"כ אחזו החולי שכ' דהגט פסול דמאחר דהש"ס מדמה לשוטה ובשוטה הגט בטל ורצה לפרש ולחלק בין סמי' בידן לאין סמי' בידן וכמ"ש בשלחנו ס"ב והח"מ והב"ש המה ראו כן תמהו דבאמת גם בנשתטה אינו רק פסול דרבנן. והנה ראיתי באור הישר שנדפס בשנת תקי"ב ע"ד הגט שנעש' שם ע"פ הרב מוהר"י ז"ל ועוררו עליו חכמי פפ"ד וע"ז כ' הגאון בעל נוב"י ז"ל דאף אם היה שוטה גמור בכל הסימנים אפ"ה כל שנותן בב"ד וב"ד מסברין ליה וסבר ענייני ביטול מודעות ושיכוין להתירה בגט זה איך לא יקרא גדול עע"ג ואף שהתוס' בגיטין דף כ"ב דשוטה שחולץ לאו כלום דלא מוכח מתוך הענין שחולץ לשמה כדמוכח מכתיבת הגט שכותב לשמה וא"כ בנתינת הגט דלא מוכח מתוך הענין א"כ פסול אפ"ה עכ"פ לא הוה רק ספק ואטו ידענו בבירור שאינו מכוין לשמה עכ"פ מידי ספק לא יצא ע"ש שהאריך וזת"ד.