שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ס״ה סימן י״ג

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

ובזה יש ליישב מה שראיתי בס' חוות דעת שהביא בשם אביו הרב ז"ל ש"ב שהקשה בדברי הרמב"ם פ"ד מע"ז הי"ג דקדשי ב"ה יפדו ואמאי הא מחוסר פדייה וכדאמרו ר"פ ראשית הגז וכן ממעט התם פירות המחוברין מקרא דתקבוץ ושרפת ולפמ"ש א"ש דבאמת פדיה אינו מחוסר מעשה בגוף ורק דאינו ראוי מקודם ולפ"ז שם באמת הקשה הראב"ד דהו"ל שלל שמים וכתב הכ"מ דאדרבא הם של עיר הנדחת ורק דאריה דהקדש רביע עלה ולפ"ז כל שיכולין לפדות שוב אינו מחוסר מעשה בגופו דהרי באמת שלל עיר הנדחת היא ודו"ק היטב כי ברור היא לפענ"ד. ולפענ"ד עוד להמתיק הדבר דבעינן שלא יהיה מחוסר מעשה בין כתיבה לנתינה משום דבעינן ספר כריתות שיהא הספר כורת בינו לבינה וזה אחת מעשרה דברים דבעינן בגט ומעכבין כמ"ש הרמב"ם פ"א מגירושין והרי כל שמחוסר עדיין עוד איזה דבר לא יכרת אותו ספר בינו לבינה שצריך עוד דבר אחר שיוכל לכרות וזה לא אמרינן ולכך היטב אשר דיבר הר"ן דכל שאין החסרון בגופו רק מבחוץ ל"ש ספר כריתות שאותו ספר יכרתו דהא אותו ספר בעצם כורתו וז"ב. ואם חומה היא נבנה עליה טירת כסף ליישב בזה תמיה גדולה שתמה הקצה"ח סי' קפ"ח בהך דאומר תנו גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי דאין גט לאחר מיתה ופירשו התוס' דקמ"ל אף במינה בחייו לא מועיל הגט לאחר מיתה ואמאי לא מועיל הא קיי"ל באהע"ז סי' קכ"א דאם צוה לסופר ולשליח שיכתבו ויתנו גט בעת שהיה בריא ואחר הצווי נעשה שוטה או חולה ואף גוסס מועיל כל שהיה בריא בשעת צוויו לדעת הרמב"ם וכן הסכימו הח"מ והב"ש והפר"ח שם שכן עיקר רק שפסול מדבריהם שלא יאמרו שוטה בר גירושין וא"כ מ"ש כשמת מגוסס דגוסס הוה כמת לדעת הרבה פוסקים ואפ"ה אזלינן בתר שעת הציווי וא"כ גם במת כל שמינו הם שליח בחייו למה לא יועיל ומ"ש בזה דשאני מת דפסקה שליחותו כיון דאיהו גופא אילו רצה לשחרר אחר מותו אינו יכול והשליח שבא מכחו אינו מועיל יותר מהוא עצמו אבל השליחות לא בטל אכתי קשה מעבד דכיון דאמרינן עבז"ל נימא כיון דמטא לידי' לבסוף הוה כאילו זכה בו למפרע בעודו בחיים בחיותו כיון דלא נפסק השליחות ואף דנפסק כח האדון מ"מ לא גרע מאילו מכר לאחר בין כתיבה לנתינה דאמרינן עבחז"ל וזכה למפרע ומכ"ש בזה וכבר הרגיש בזה הקצה"ח בעצמו ונדחק ולא מצא מענה בשטר מתנה ע"ש. אך לפענ"ד היה נראה דבר חדש דאין גט לאחר מיתה הוא משום דבעינן ספר כריתות שיהיה הספר כורתה וכאן אין הספר כורתה דבעת הגיע הספר כבר נפסק כח אישותו ומה נשאר עוד דביקות בינו לבינה שיהיה הספר כורתה ובשלמא נשתטה וגוסס כל עוד נשמתו בו נשאר ענין אישות שיהיה הספר כורתו אבל במותו לא נקרא שם בעל ואישות עליו שיהיה הספר כורתו וא"כ לא יועיל ולכך גם בשחרור דבעינן כרות גיטא כדאמרו בגיטין דף ט' דגמר לה מאשה וכל שמת לא נשאר מה שיצטרך לכרות וז"ב. ומה שהקשה הקצה"ח מהא דאמרו בגיטין דף ט' דשכ"מ שאמר כתבו ותנו לפלוני ומת דאין כותבין ונותנין דשמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה ופירש"י לכי מטי שטרי' לקני' ואין שטר לאחר מיתה דפקעה ליה רשותא דנותן ואמאי לא נימא עבחז"ל. לפענ"ד שאני התם דאכתי לא כתב השטר ואף לשיטת הראב"ד דכתב השטר בחייו מ"מ כיון דהוא הי' שכ"מ והוא לא רצה להקנות רק בשטר א"כ חזינן שרצה לעקור הזכות ול"ש עבחז"ל דאדרבא ע"י השטר מגרע זכותו שהיה לו ע"י המתנת שכ"מ וא"ל דס"ס הי' לו טובה שאף שעמד הי' חוזר ומכח השטר לא היה חוזר ע"ז י"ל א"כ עכ"פ לא רצה להקנות רק כשיבא לידו מחיים. ודרך אגב אומר דתמיה לי על המלמ"ל פ"ח ממכירה ה"ד דבמקבל מתנה לא בעינן עד דמטי שטרא לידיה דמקבל מתנה סמך דעתו בכל דהו וקשה מכאן דמבואר דבעינן דמטי לידיה השטר מחיים ולא אמרינן דמקבל מתנה סמך דעתו בכ"ד ולדברי הקצה"ח לק"מ דדוקא למ"ד עבחז"ל ולא מיירי בשטרי אקנייתא אבל לפמ"ש ודאי קשה ועכ"פ בגט ושחרור הדבר ברור כמ"ש דמכח כרות גיטא אתינן עלה ובזה מיושב מה דאמרו בגיטין דף כ"ט ע"ב אי מת השליח הראשון בטל השליחות כלה ואמר מרימר דהא דאבא דקטנותא דכלהו מכח הבעל קאתו ותמה בטיב גיטין לשיטת הקצה"ח היאך ס"ד דלפסוק השליחות בשביל שמת השליח ולפמ"ש א"ש דס"ד דהפסול דמיתה הוא בשביל שנפסק כח הצווי של בעל וה"ה כשמת השליח הראשון דשליח השני במקומו והיאך יהיה כמותו הא הוא ל"מ לתת וע"ז אמר דטעותא היא דתלוי בהבעל ומשום ספר כריתות קאתינן עלה ודו"ק. וערש"י שפירש שם דאם מת הראשון עד שלא הגיע הגט לידה ולכאור' צ"ב דפשיטא דכל שהגיע הגט לידה דלא בטל הגט דכבר נתגרשה וכוונת רש"י לאפוקי אם לא היה נותן השליח הראשון הגט כלל דפשיטא דאין מקום לשליח השני להקרא שליח כלל. אמנם לפענ"ד כוונת רש"י דקאי באם עשה שליח ראשון לשני רק שלא בפני ב"ד ומת קודם שאמר השליח הראשון שליח ב"ד אני דל"מ שליח כלל ועדיין דברי רש"י צ"ע לפום רהיטא:
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא חמישאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.