שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ס״ה סימן י״ד

והנה במ"ש התוס' בגיטין י"ב דקמ"ל המשנה דאגל"מ אף שנתמנה בחייו אני תמה דגם זה מבואר דהרי אמרו בדף כ"ח במשנה דהמביא גט והניחו זקן או חולה נותן לה בחזקת שהוא קיים ומשמע דצריך שיהיה קיים ואם יש גט א"מ הא הוא מסרו בחיים חיותו וצ"ע כי לא נפניתי לעיין במפרשים בזה אם עמדו ע"ז. אמנם נראה דהיה מקום לדחות דהרי כל עיקר הטעם דהאמינו לשליח לומר בפ"נ הוא משום דכיון דאילו אתי בעל ומערער מעיקרא מידק דייק השליח כדאמרו בריש גיטין וא"כ אם מסר לו כשהוא חולה ה"א דלא יהיה נאמן. והנה בהא דנחלקו ר"י ור"ל אי כותבין תיכף או לכשישתפה ואמרו דר"י מדמי ליה לשוטה ור"ל מדמי ליה לישן ור"י אמר דל"ד לישן דישן אין מחוסר מעשה ושוטה מחוסר מעשה ולכאורה מבואר מכאן מה שנסתפק המלמ"ל פ"ד מאישות ה"ז אם במחוסר זמן שייך דשלבל"ע שהרי זמן ממילא קאתי והרי כאן כ"ז שישן הרי הוא מחוסר שאין לו דעת אז ורק כיון דאינו מחוסר מעשה ואינו רק זמן דממילא מתער אח"כ לא מקרי מחוסר מבואר דדשלבל"ע כל שאינו רק מחוסר זמן לא מקרי מחוסר וע' תוס' סנהדרין דף מ"ז ע"א ד"ה אימא שכתבו דאף אי ישן לא חזי הו"א ראוי כשיתעורר משינתו ובאמת מ"ש דמקריבין בחזקת שהוא קיים ולא חיישינ' שמא ישן משמע דראוי אף שהוא ישן לפענ"ד אין ראיה דכיון דהני כהני שלוחי דרחמנ' א"כ כל שכבר מסר הקרבן לכהנים מ"ל עוד אף שהוא ישן ובשלמ' כשנשתט' או המיר קודם שמסרו ליד הכהן אז אסור להקריבו אבל כל שכבר מסרו ליד הכהן מ"ל עוד וע"כ העיקר לפענ"ד כמו שפירשו דאף דישן לא חזי מ"מ כיון דהוא ממיל' מקרי חזי ומהתימ' שבריש' בהא דר' יוחנן ור"י ס"ל דיש חילוק בין ישן לנשתט' שלא הזכירו מהסוגי' כאן וצע"ג לפענ"ד (וגם הא אח"כ א"צ דעת כלל כמבואר בנדרים דף ל"ה ע"ב וא"כ בישן לא גרע מאין בו דעת משא"כ מומר דלא ניחא ליה בכפר' וצ"ע) שוב ראיתי בבית מאיר סי' קכ"א ס"ב שהאריך ג"כ כמעט בכל דברי הקצה"ח סי' קפ"ח וקושית בעל טיב גיטין ע"ש ודו"ק: