שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ס״ה סימן י׳

אחרי כמה שנים מצאתי בתוספתא דפרה פ"ד שם מבואר דברי הירושלמי ריש תרומות וז"ל הכל מערין לקדש חוץ מן החרש שוטה וקטן ר"י מכשיר בקטן וזה מוזכר ביומא מ"ג אח"כ אמרו ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן ב"ב אומר חרש שוטה וקטן שקידש ואחרים רואין אותו קדושו כשר והן דברי הירושלמי אף שאינו כלשונו ממש ובלי ספק שהגאון הראה לדברי הירושלמי אלו דברי התוספתא הנ"ל ואשרי עין ראתה כל אלה. ובזה מיושב היטב הא דבש"ס דילן פשיטא ליה לר"פ דאי הוה שמיע ליה הך ברייתא הוה הדר בי' ר"ה ובירושלמי א"ר אבין דמסתברא כר"י במאבד מה שנותנין לו ואיך שייך שיחלקו בסברא מהיפך אל היפך. ולפמ"ש א"ש דבש"ס דילן דנזכר רק השלשה סימנים וע"ז נחלקו ר"ה ור"י ושפיר מקשה ליה מהתוספתא דחשיב גם מאבד מה שנותנין לו בכלל הסימנים [אולי בירושלמי דחשיב כל הד' סימנים כמו שחשבם בתוספתא] ועל כלם אמר ר"ה דבעינן ביחד וא"כ אין קושיא על ר"ה דגם במאבד יש לתלות בקנוקוס וע"ז שפיר אמר ר"א דבמאבד מסתבר יותר כר"י דבזה בלבד הוה שוטה דזה הוה שטותא יתירתא אבל ש"ס דילן דלא ידע מהך תוספתא שפיר מקשה ר"פ מהתוספתא הלז דחשיב גם מאבד מה שנותנין לו בכלל הסימנים ובזה מסתבר כר"י דבזה לבד די ולכך ע"כ דגם אינך הסימנים דחשיב בכל אחד לבד די וז"ב מאד עכ"פ דברי הב"י תמוהין במ"ש דלמה לא קחשיב הברייתא הראשונה המאבד ובברייתא השניה לא קחשיב אינך השלשה ובאמת הברייתא השניה הוא התוספתא פ"א דתרומות ושם חשיב הנך ד' וכמ"ש ואף דהש"ס העתיק איזה שוטה המאבד מה שנותנין לו הוא רק קיצור לשון שכן דרך הש"ס לקצר ולא להביא רק מה דצריך לענינו ואף לשון המשנה מקצר בכמה מקומות כמ"ש התוס' עירובין דף ע"ט ע"ב ד"ה ותנן וברייתא הראשונה לא מצי לחשוב מאבד דבמאבד מסתבר להש"ס דגם ר"ה מודה בזה דסגי באחד ומה"ט מוכיח ר"פ דלא שמיע ליה הך וכמ"ש וז"ב. ובזה מיושב היטב הרבה דברים שהאריכו בזה הגאונים באור הישר בהסוגיא הלז וחשבו שהבריית' השניה לא חשב רק המאבד לבד ולא זכרו התוספתא הנ"ל ואני יגעתי ולא מצאתי יותר מוזכר אותה הברייתא כ"א בתרומות לבד: