שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ס״ד סימן ז׳

ובזה נלפענ"ד דבר נחמד ליישב דברי רבינו מה שהביא המ"מ והכ"מ ששאלו לו חכמי לוניל דמנין לו זאת שהאב יכול להפר אף כל נדרים והא בספרי אמרו דמקיש האב להבעל והשיב דמדל' הובא בשני תלמודים דרשא זו רק בספרי ע"כ דר"ש לבדו הוא שאמר זאת דסתם ספרי ר"ש ולא קיי"ל כר"ש ע"ש ותמה הכ"מ דהכי ר"ש אינו כדאי לפסוק כדבריו ומנין לנו לדחות דברי הספרי בזה והנ"ל בזה דהנה באמת פשטות הכתוב מורה כמ"ש רבינו דכל נדריה ואסריה אשר אסרה על נפשה לא יקום וכל הנדרים כלל אך אם נימא דהטעם משום דע"ד היא נודרת א"כ ל"ש רק בעינוי נפש ובינו לבינה כמו בבעל והנה בב"מ דף קט"ז מקשה דר"י אדר"י ודר"ש אדר"ש ומשני דר"י לא דריש טעמ' דקרא ושאני הכא דמפרש קרא ור"ש כיון דס"ל בעלמ' דריש טעמ' דקר' לכתוב רחמנ' לא ירבה ולא יסור ל"ל ש"מ דאף אחת שמסיר' לבו נמי ע"ש ובסנהדרין כ"א ולפ"ז גם אנן בדידן נימא קרא דלר"ש אף אי לא הי' ההיקש דבין איש לאשתו ובין אב לבתו ג"כ הוה ידעינן דאב מיפר דכמו דע"ד בעלה היא נודרת ולכך מיפר הבעל ה"ה האב וא"כ היקיש' למאי אתי וע"כ דאתי לגלות דה"א דיפר כל נדרים כפשטות הכתוב דכל נדריה ולכך מקיש לבעל דאינו מיפר רק נדרי עינוי נפש ובינו לבינה אבל לדידן דלא דרשינן טעמ' דקרא וא"כ שוב פשטות הכתוב דכל נדריה במקומו ומה"ת לומר דאתיא קרא להקיש דע"ז ל"צ להקיש דאם נימא דכאן הוה כמפרש טעמ' דבשביל אביה ובעלה נודרת והרי כתיב כל נדריה ופשיט' דלא עקרינן לקרא בשביל הטעם ולכך נקיטין כפשט' דקר' ורק לר"ש איצטרך ההיקש דלא נימא כפשט' דקר' דאל"כ למה צריך קרא באב וכמ"ש ודו"ק היטב: