שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ס״ד סימן ו׳

והנה לפי מה שחידש בש"ש ש"ו פ"ז דתרתי חזקות מרעין לסהדי א"כ כאן שיש שני חזקו' חזקת הצרה לשוק וחזקת הערוה שלא נתגרש' שפיר יוכל לאורעי לסהדי ושפיר פריך הש"ס וזהו דאמר תרי ותרי נינהו ואוקמ' אשה אחזקת' והיינו הערוה אוקמ' אחזקת' וגם הצרה בחזקת' ותרי חזקו' יכול לאורעי. ובזה מיושב קושית הש"ש שם דזה באמת קושית הש"ס על רבה ור"י אבל באמת כ"כ בתשוב' דאין דבריו נכונים בזה הכלל ועדים עדיפי מתרי חזקו' ומחוורת' כמ"ש ודו"ק. והנה לכאור' ק"ל בהך דחולין דשקיל וטרי טובא לילף רובא מקר' ואמאי לא ילפינן מדזכה התורה לאב להפר נדרי בתו ודלמ' לאו אביה וא"י להפר וע"כ דאזלינן בתר רובא וא"ל דעכ"פ ספק הוה וכל הספיקו' מה"ת לקולא וכשיטת הרמב"ם דז"א דאכתי תקשה דהא כל דאתחזיק איסור הו"ל ספיק' לחומר' וא"כ כאן בנדר הא האב והבעל אינו רק מיגז גייז מכאן ולהב' וא"כ הי' עד עכשיו בחזקת איסור ואף דלהס"ד דלא אזלינן ב"ר מכ"ש בתר חזקה היינו שלא להקל עי"ז אבל עכ"פ להחמיר שלא יועיל ההפר' בודאי מחמרינן ואין ספק מוציא מידי חזקת הנדר. אך נרא' דהנה בהא דאמרו דלכך הבעל יכול להפר דכל הנודרת ע"ד בעלה נודרת הביא הדריש' בסי' רל"ד דגם גבי אב ע"ד אביה נודרת וז"ל הרא"ש כפי מ"ש הדריש' בשמו וכ' הרא"ש כיון דסתם אשה ע"ד אביה או בעלה נודרת לכן אפילו אם אביה או בעלה נתנו לה רשות לידור אח"כ ביום שמעם יוכלו להפר וגם דברי הדריש' לא ראיתי במקומם אלא שכן ראיתי שהאחרונים העתיקו כן בשמו ולפ"ז כיון דע"ד אביה היא נודרת א"כ ניהו דלא אזלינן ב"ר אבל עכ"פ הבת בודאי ע"ד האב הלז נודרת א"כ ניהו שאינו אביה באמת אבל מ"מ היא ע"ד נודרת ושפיר יכול להפר לה ועיין מהרי"ט סי' ד' שהאריך דלכך הבעל מיפר משום דנודרת ע"ד וכשרוצ' להפר יכול לבטל נדרה שנדרה ע"ד ולא גזה"כ היא והארכתי בזה בחבורי לנדרים סי' רל"ד ובכמה מקומות ולפ"ז ה"ה באב דכל שנדר' ע"ד האב אף שאינו אביה מידי דהוה אם נדרה ע"ד איש אחר כל שנודר ע"ד חבירו חבירו יכול להתיר כמבואר בסי' רכ"ח וה"ה באב וז"ב. איבר' דעדיין קשה כיון דהבעל א"י להפר רק עינוי נפש ובינו לבינה וע"כ הא דכל הנודרת ע"ד בעלה היא נודרת היינו ג"כ דבר שבינו לבינה או עינוי נפש דאכפת לי' להבעל ולפ"ז לשיטת הרמב"ם דאב יוכל להפר אף נדרים שאינו עינוי נפש ודברים שבינו לבינה כמ"ש פי"ב מנדרים ה"א וא"כ בזה ל"ש כל הנודרת ע"ד אב נודרת וקשה לפ"ז בסתם נדרים שאינם עינוי נפש ובינו לבינה מא"ל וע"כ דאזלינן ב"ר ואמאי לא יליף הש"ס מזה וצ"ל דבאמת יש להבין אם נימא דגם באב מה שמפר לפי שנודרת ע"ד וא"כ למה באמת מפר אף דברים שאינו עינוי נפש וצ"ל דבאמת להבעל אין גופה קנוי רק שמשועבדת לו וא"כ לכך נודרת ע"ד דהא משעבד' ליה וא"כ רק דברים שיש בהם עינוי נפש או דברים שבינו לבינה דמזק' ליה לשעבוד' דיליה יוכל להפר אבל לא מה שאינו נוגע לו אבל האב שהנערה ברשותו לכל דבר וא"כ הגוף קנוי להאב שהרי יכול למוכרה ולמוסרה למוכת שחין וכדומה וא"כ כל הנדרים יכול להפר דע"ד נודרת דהא היא ברשותו לכל דבר וז"ב כשמש. ולפענ"ד מכאן יצא לו לרבינו דין זה דהאב יוכל להפר אף נדרים שאינו עינוי נפש דאם נימא דא"י להפר רק נדרי עינוי נפש ודברים שבינו לבינה באמת ע"כ א"א לומר דלכך מפר לפי שנודרת ע"ד דבאב כל נדרים שנודרת ע"ד דהא היא ברשותו לכ"ד וע"כ דגזה"כ היא להקיש אב לבעל וא"כ שוב יקשה למה לא יליף דאזלינן ב"ר דל"ש לדחות דע"ד אביה נודרת דהרי חזינן דאינו כן דא"כ למה לא יפר כל הנדרים וע"כ דבאמת יכול להפר כל הנדרים. הן אמת דזה אינו מוכרח דכיון דבבעל חזינן דכל מה שאינו עינוי נפש לא אכפת לי' ול"ש דנודרת ע"ד בעלה מנ"ל דבאב נודרת ע"ד ומה אכפת ליה לאב בנדריה ואין לו שום היזק בזה ואדרב' הנדרים סייג לפרישות ולמה יהי' יוכל להפר: