שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ס״ד סימן י״ב

וראיתי בשעה"מ פי"ב מנדרים שהקש' לדעת הפוסקים דלא כרמב"ם דא"כ היאך פריך הש"ס אימא אב מיפר לחודיה דא"כ יקשה למה לי קרא דאם היו תהיה לאיש דמקיש קודמי הויה שניה להויה הראשונ' דהאב מיפר דהא גם כשיש הארוס אב מיפר לחודי' וע"כ כדעת הרמב"ם דאב מיפר כל הנדרים וא"כ זהו ההבדל כשהוא במקום ארוס א"י להפר רק נדרי עינוי נפש משא"כ קודם הויה ראשונ' ושניה שנתרוקן לו לבדו מיפר כל דבר. ובאמת שהיא קושיא גדולה. אבל מ"ש דלהרמב"ם ניחא לפמ"ש גם להרמב"ם קשה דכל שס"ד דאב מיפר לחודי' שוב מסתבר דמיפר גם כשהוא במקום ארוס כל נדרים דלא קליש הפרתו. אך נרא' די"ל כיון דיש ארוס וא"כ אם קיים הארוס מוקם גם להס"ד כמבואר בר"ן שם א"כ הוה כנודרת ע"ד שניהם ושוב קליש הפרתו ולא יהי' יכול האב להפר רק עינוי נפש בלבד ולכך אצטריך קרא דהיו תהי' לאיש להורות דמקיש קודמי הויה שניה דשם יכול להפר אף כל הנדרים וע' ביו"ד סי' רט"ז ס"ז ובסי' רכ"ח דאם נשבע שלא ילוה בלי רשות ראובן ושמעון ומת אחד מהם דמותר להלוות ברשות אחד מהם ולפ"ז כיון דס"ד דאב מיפר בלבד רק שאם הארוס קיים יכול לקיים הנדד א"כ כיון דזו נדרה ע"ד שניהם וע"ד אחד מהם בלבד א"כ כ"ז שהוא חי א"י להפר האב שאר נדרים וכן לשיטת שאר הפוסקים בנדרי עינוי נפש ובינו לבינה אצטריך שפיר קרא דה"א דלא יוכל להפר לבדו כיון דהיא תלוי ברשות הארוס ג"כ דדלמא יקיים אבל כשמת פשיטא דפקע רשות הארוס ופשיטא דזו לא תלתה הנדר אף לאחר מיתת הארוס וכמ"ש הרשב"א שם ולכך שפיר אצטריך קרא דאם היו תהי' לאיש דא"ל דהשתא במקום ארוס מיפר לבד דה"א דבחי הארוס ולא קיים הנדר בודאי יכול להפר בלבד דגם בעודו חי תלתה ברשות האב בלבד וכמ"ש הש"ך סי' רט"ז ס"ק כ"ב ומכ"ש בזה דאב בודאי יש לו יותר כח מהארוס כדס"ד דאב מיפר לבדו אבל כשמת הארוס נחוש דלמא אי הי' קיים הוה מקיים הנדר בפירוש והיה אומר שבדעתו היה לקיים ואפ"ה יכול להפר וא"ש ודו"ק היטב כי הוא חריף: