שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ס״ג סימן ד׳

והנה במ"ש למעלה בדברי התוס' שדימו אוגרא ומשכנא למתנה עמ"ל והבאתי לעיל דברי הישוע"י שהקשה דל"ד דשם צריך לחזור ולהקנות וכתבתי לעיל ליישב כעת נ"ל דלכאורה יש מקום ליישב כיון דעכ"פ כשיחזור יהי' קדושת הבהכ"נ חוזרת עליו וא"כ הו"ל כאוגר ומשכנה דבעת שהוא ביד חבירו אין משתמשין בו קדושה ואח"כ חוזרת הקדושה וה"ה בזה כיון דאח"כ חזרה הקדושה מה בכך שצריך לחזור ולהקנות מ"מ הקדושה לא נפקע. אמנם יש לעיין בזה דבנדרים דף כ"ט שם מחלק הש"ס בין פדה הוא לפדאו אחרים דבפדאן אחרים לא נתקדשו אח"כ וה"ה בזה דכל שמתנה כמשפטי התנאים והוא צריך לחזור ולהקנות שוב פקע קדושה מהם והו"ל כפדאן אחרים דלא קדוש וא"כ אין מקום לקושית התוס' דשאני התם דנפקע הקדושה לגמרי וז"ב מאד. אך נראה דלר"מ כיון דהוא אוסר למכור מכר עולם כ"א בתנאי וא"כ שוב ממילא לא פקעה הקדושה דאם נימא דנפקע הקדושה שוב אין בידו למכור דכל ההיתר של ר"מ היא לפי שאינו מוכרו לעולם הא מכר עולם הו"ל בזיון וא"כ כל שנפקע הקדושה אין לך בזיון גדול מזה וע"כ שאינו מוכרו שיפקע הקדושה וא"כ שוב הו"ל כאוגר ומשכנה דאסור וע"כ תירצו התוס' דלר"מ באמת אסור להשכיר ליחיד דהו"ל זלזול ורבים לרבים הוא דשרי משום דבזה לא הוה זלזול כל שהוא על תנאי. ומעתה מיושב היטב קושית הרשב"א דלרבנן ניהו דיכול למכרו גם על תנאי ג"כ מותר כיון דלרבנן יכול למכרו ממכר עולם ולא מקרי בזיון א"כ גם כשמכרו על התנאי נפקע הקדושה ושוב הו"ל כפדאן אחרים ושפיר יכול למכור ול"ד לאוגרי ומשכונא דבקדושתה קאי ודו"ק היטב כי חריף הוא (וא"ל כיון דהוא מכרן ל"ד לפדאן אחרים דכאן הוא מכרו דז"א דאין חילוק וכמ"ש בשו"ת רדב"ז ח"ג סי' תרי"ד) וע' מ"א סי' קנ"ג ס"ק כ"ח שכ' בטעם דאוגר' ומשכנא אסור משום דאף דהמעות מותר להוציאו לחולין מ"מ בעינן שתחול קדושה על המעות ואח"כ להוציא המעות ע' שקלים פ"ד ובשבועות דף י' וכוונתו למה דאמר שם דמותר הקטרת מתחלל על מעות אומנים ע"ש ולדבריו ג"כ אין מקום לקושית התוס' דשם במכר על תנאי עכ"פ חלה הקדושה על המעות ניהו דאח"כ תחזור קדושתה הא גם שם בקטרת עושין כן מיהו י"ל דלר"מ כיון דאסור למכרו לעולם שוב ע"כ תחזור הקדושה ואסור ול"ד לקטרת דשם בשעת החילול נתחלל הקטרת ואח"כ חוזר ומקדשו משא"כ כאן ובזה יתיישב קושית הרשב"א הנ"ל וע' מלמ"ל פ"ג משקלים הי"ב שם ודו"ק: