שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ס״ג סימן ה׳

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

והנה לכאורה יש ראיה לשיטת הרמב"ן דבהכ"נ אין לו דין קדושה רק דין תשמישי מצוה וכמ"ש לעיל בשמו מהא דקיי"ל בסי' קנ"ג ס"ח דאף בבנה לשם בה"כ אינו קדוש עד שיתפלל בו ומקורו מהירושלמי וקשה הא עכ"פ לא גרע מהזמנה דבגוף קדושה קיי"ל דהזמנה מלתא היא כמבואר בסי' מ"ב וע"כ דגם גוף הקדושה של בה"כ אינו רק משום תשמישי מצוה ובתשמישי מצוה ואף במצוה עצמה לא אמרי' הזמנה מלתא היא כמ"ש המ"א בסי' מ"ב שם ס"ק ו' שם וכן מבואר בסי' תרל"ח לענין סוכה. הן אמת דלפ"ז צריך להבין הא דאמרו במגלה דף כ"ו ע"ב גבי ליבני דבחדתא שרי ואפי' למ"ד הזמנה מלתא היא ה"מ כגון אורג בגד למת אבל הכא כטווי לארוג דמי וקשה למה לא אמר בפשיטות דבמצוה אף למ"ד הזמנה מלתא היא לית לן בה. אמנם נרא' דע"כ לא כתב המג"א דבתשמישי מצוה ל"ש הזמנה מלתא היינו דוקא לדידן דקיי"ל הזמנה לאו מלתא היא רק דבגוף קדושה אף רבא ס"ל הזמנה מלתא היא כדמחלק רבא בסנהדרין דף מ"ז דלא גמרינן רק משמשין ממשמשין משא"כ עגלה ערופה דגוף קדושה היא וא"כ לכך במצוה לא עדיף מתשמישי קדושה דהזמנה לאו מלתא היא כיון דלית בה בעצמות שום קדושה אבל למ"ד הזמנה מלתא היא דלדידיה אף בתשמישי קדושה הזמנה מלתא א"כ פשיטא דלא גרע מצוה מתשמישי קדושה ושפיר פריך למ"ד הזמנה מלתא היא ומחלקינן דכאן הוי כטווי לארוג איברא דלפ"ז שוב הדרא קושית הרמ"ך לדוכתא דא"כ אמאי בגבו מעות מבואר בסי' קנ"ג ס"ה דאין משנין אלא מקדושה קלה לחמורה ואמאי והא הו"ל כטווי לאריג לאחרונים ומ"ש האחרונים דמעות עדיף מטווי לאריג דחזי למקני בי' כל מילי כמ"ש התוס' בסנהדרין שם דף מ"ז אכתי יקשה הא לדידן דקיי"ל כרבא דהזמנה לאו מלתא היא א"כ כיון דגבו מעות לצורך בהכ"נ דאינו רק מצוה ולא גוף קדושה א"כ לא עדיף מת"ק דהזמנה לאו מלתא היא. והנרא' בזה דהנה הט"ז סי' תרס"ה ס"ק א' כתב דביום הראשון אף קודם שנטלו למיפק בו יש איסור מוקצה ול"ד למ"ש בהג"א דעבדיה להושענא ולא אגדיה למיפק בו דשרי בהנאה דהזמנה לאו מלתא היא דשם כ"ז שלא עביד המעשה שיש לו לעשות דהיינו האגודה לא אקציה דעתיה ממנו ואפשר שיברור לו אחרת ע"כ ל"ש בו מוקצה אבל באתרוג אשר הכין לו בהשמ"ש לצאת בו למחר תיכף אסח דעתי' מיניה וכן ל"ד למ"ש רמ"א בסי' תרל"ח הזמין לסוכה ולא ישב בה דשם היה ראוי לישב בה ומדלא ישב בה גילה דעתו שאינו רוצה באותה שעה ממילא לא אתקצאי לכל היום ע"ש. הנה נרא' מבואר מדבריו דכל שאפשר לומר דאסח דעתיה מיניה אמרי' דאתקצאי למצותה ואסור וא"כ במעות שנגבה לשם ב"ה הנה מעת נדבו ונתנו הנדבות הסיחו הבעה"ב דעתם ממנו ונתנו אותם לשם בהכ"נ וידעו שלא יוחזר להם עוד ומה"ט רצה בשו"ת הרא"ם ח"א סי' כ"ט לומר דבמעות הו"ל מעשה והובא בקצרה בש"ך יו"ד סי' רכ"ט ובמג"א סי' קנ"ג שם ובמ"ג שם הארכנו בזה וא"כ בכה"ג ודאי הזמנה מלתא היא דאתקצאי לשם קדושת בהכ"נ וא"י לשנותו לדבר אחר ולפ"ז צ"ל דהא דאמר הש"ס דבליבני אפי' למ"ד הזמנה מלתא היא לית לן בה היינו כל שלא בא לידי גבאי וכמ"ש בב"י וא"כ לא אסח דעתיה מיניה ובכה"ג כל שאינו גוף קדושה הזמנה לאו מלתא היא ולכך לא מקשה רק למ"ד הזמנה מלתא היא אבל למ"ד לאו מלתא היא לא מקשה כלל וכבר נתקשה בזה הטורי אבן ולפמ"ש הרמב"ן א"ש דבאמת בהכ"נ אין לו רק דין תשמישי מצוה ובכה"ג הזמנה לאו מלתא היא:
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא חמישאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.