שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ס״ג סימן י״ד

והנה בבהכ"נ של כרכים דל"מ למכור משום דמעלמ' יש להם חלק בזה לכאור' בודאי בני העיר הם הרוב ולבטל מעות דעלמ' במעות של בני העיר ואף דמעו' לא בטיל ז"א רק דרבנן דמטבע חשוב ובזה ל"ש זאת שכבר בנו מהם ואין כאן חשיבו' מטבע אמנם נרא' כיון דמעו' הוה כטווי לארוג ועט"ז ומג"א מ"ש על הכ"מ בשם הרמ"ך ולפ"ז טרם שנבנ' הוה היתר בהיתר ולא בטיל וכשבנו שוב בא לעולם ע"י תערובו' ולכך זט"ה במא"ה יכולין למכור דהם הרוב וכעת נעש' הרוב היתר שוב בטל מעות של אחרים ברוב וצ"ע בזה כי יש לפקפק הרבה. ומדי דברי זכור אזכור מה שנשאלתי עיוה"כ שנת דר"ת מהגבאים בבהכ"נ דפה ת"ה שעשו מרצפת אבנים אחרת בבהכ"נ שנתקלקלו המרצפת ונשאלתי מה יעשו באבנים הישינים. והשבתי דלדעתי הדבר פשוט דמותר לשנותם ע"י זט"ה במא"ה ואף דהוה בהכ"נ של כרכים וכמ"ש המ"ב הובא במג"א סי' נ"ג ס"ק ט"ז ומ"ש המ"א לחלוק ע"ז דשמא לא ניחא לאחד שיפקע קדושתו כ"כ במ"ג ליישב דברי המ"ב וכן מסתבר וגם לדברי המ"א נ"ל דוקא באם נודע שנתנו אחרים אבנים בהדיא אבל אם לא נודע ניהו דנתנו נדבו' על הבהכ"נ אבל במה נודע שאותן אבנים ועצים הם משלהם והמעו' נתבטל ברוב המעו' של אנשי אותה העיר והם מפקיעים הקדוש' ואין לחוש שמא נתנו אבנים ועצים משלהם דכולי האי ל"ח ובפרט בדבר דאינו רק חשש בעלמ' שמא לא ניחא ומסתמ' באמת ניחא ליה שיתקנו אותו להיות יפה וכשיבא לבהכ"נ יהיו לו מרצפת אבנים טובה ובפרט לשיטת הר"ן דס"ל דכל קדושת בהכ"נ אינו רק דרבנן פשיט' דספיקו להקל ואף להרמב"ן דהוא מן התור' הוה רק תשמישי מצוה דנזרקין ואין בהם קדוש' לאחר שכלת' מצותן ובפרט בספק שמא לא ניחא ליה וז"ב לדעתי. ומה שהבי' המ"א מסי' שנ"ט ס"ב במחכ"ת לא שמיה מתיא דפשיט' דכל שישנו בעין ל"מ מה שיתן לו דבר אחר בעדו דרוצ' אדם בקב שלו אבל כאן נתן על הבהכ"נ ולהבהכ"נ בודאי טוב יותר במרצפת חדשה וא"כ י"ל בזה שכל שלא ראוי לתשמישו מותר להפקיע ובפרט שכעת אבנים הם במקום המופקר ורבים גנבו וכחשו טוב יותר שימכרם והמעו' יהיו לקדוש' וכעין מ"ש הט"ז סי' קנ"ד ס"ק ט' לענין קדוש' קלה כנלפענ"ד: