וראיתי באו"ח סי' תקס"ז ס"א בהא דמבואר שם דהשרוי בתענית יכול לטעום כדי רביעית ובלבד שיפלוט וכתב הט"ז דאכילה ושתיה קביל עליה אבל לא הנאה ולפ"ז מי שמודר מאיזה מאכל אסור אפי' לטועמו עכ"ל. ולא זכיתי להבין דהא גם בתענית מקרי נודר ואמרי' דאכילה ושתיה קביל עליה ולא הנאה וה"ה המודר ולפמ"ש למעלה לחלק היה מקום לדברי הט"ז. אבל לא ניתן להאמר כ"כ בפשיטות וע"כ דברי הט"ז צ"ע. וגם מ"ש המ"א שם דאפשר דאף אם כוונתו להנאת עצמו שרי כמ"ש ביו"ד ר"ס רל"ח דכל שלא אכל כשיעור מקרי טעימה ולא אכילה וכ"מ ברוקח עמ"ש סי' ר"י. הנה דבריו תמוהין לפענ"ד דמ"ש ראיה מר"ס רל"ח לא ידעתי מהיכן משמע ליה דל"מ אכילה וממ"ש שם דאינו חייב אם נשבע שלא לאכול אם אכל פחות מכשיעור לא משום דהוה טעימה רק משום דלא נשבע כ"א על שיעור אכילה ואדרבא אם היה מקרי טעימה אינו מהראוי לאסור דאכילה קביל עליו והא לא אכל וכדאמרו לגבי תענית וע"כ דבריו צע"ג:
שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ס״א סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא חמישאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.